ויקהל-פקודי תש"ף

  וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב.. אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ

בכל פרק המשכן, שד"ל מקצר מאד. רק במעט סוגיות הוא מאריך. גם בפסוק הראשון של פרק ל"ו הוא אומר בקיצור:

'ועשה בצלאל'- עיין אוהב גר עמוד 81.

מה הכוונה? מה הוא הקושי שבו נתקל שד"ל? ומה פתרונו? ומה הוא (או מי הוא) 'אוהב גר'?

כאן, צריך לומר כמה מילים על הספר 'אוהב גר', שאותו כתב שד"ל הצעיר (28) בעודו בטריאסטה, וסיים אותו בדיוק בהגיעו לפדובה, שנה לאחר מכן. בראש הספר כתוב: 'מאמר מחקרי על תרגום אונקלוס הגר, עליו השלום, עם ביאור דרכיו ונתיבותיו בתרגומו'. שמו של הספר בלטינית- philoxenus, ולבנו הבכור שנולד באותה השנה קרא שד"ל אוהב גר, על שמו של הספר שעל הוצאתו שקד באותם הימים. עיקרו של הספר, קרוב ל- 500 מקומות באונקלוס שבהם הנוסח שבידינו איננו הנוסח הנכון. זאת- בהסתמך על כתבי יד עתיקים שמצא.

בימים אלה אני שוקד על הוצאה מחודשת לאור של הספר הזה, ואין כאן המקום להאריך, מי היה אונקלוס, מתי חי, ומדוע זכה למעמד של המתרגם בה"א הידיעה. נשוב אל הפסוק שלפנינו: האם מדובר על עבר או על עתיד? וכאן, אני מתנצל מראש בפני כל אלה ש"סוגרים תריסים" כאשר מגיעים לסוגיה דקדוקית/ תחבירית.

הרי בהמשך הפרק (פסוק ח') נאמר 'וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן'. כלומר הפועל וַיַּעֲשׂוּ בו"ו ההיפוך, משמעותה שהפקודה לעשות- בוצעה!

המתבונן בתרגום אונקלוס, מבין את הקושי של שד"ל: ועשה בצלאל, צריך היה לתרגם 'וְיַעֲבִיד'. ואם כך, מדוע תרגם אונקלוס 'וְעֲבַד'?

כאן, בפרשתנו, רק מפנה אותנו שד"ל לאוהב גר. אך בספר עצמו הוא אומר:

'ועשה בצלאל ואהליאב'- ועבד בצלאל, וזה שיבוש עצום. כי הפסוק הזה אינו אלא המשך מאמר משה לישראל 'ראו קרא ה' בשם בצלאל..', ואחרי זה הוא אומר 'ויקרא משה אל בצלאל', וקודם שיקראוהו, איך יֵאמר עליו שעשה'? לכן אין מנוס מלהגיה ויעביד בצלאל'.

ושד"ל מסיים, כמו תמיד, בהבאת דבר בשם אומרו: 'הדבר הזה העירני עליו ידידי, החכם והנבון ר' יהודה וואהרמאן איש פעסט, כאשר התגורר פה בחודש תשרי שעבר'.

יש בידינו נוסחאות רבות של אונקלוס. בדקתי כמה מהן, ואכן ברובן התרגום הוא וְעֲבד. אך יש גם שתיקנו ל-וְיַעֲביד. ובשולי הדברים נעיר שבחלוקה (הנוצרית) של התורה לפרקים, טעה גם המחלק, והתחיל את פרק ל"ו בפסוק שהיה אמור להיות הפסוק האחרון של הוראות הביצוע, ופתח בו כבר את חלק הביצוע עצמו.