לפרשת מקץ תש"פ

וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפות קָדִים, צומְחוֹת אַחֲרֵיהֶן.

או: בין שד"ל לויקיפדיה

שד"ל מרבה בפירושיו לנסות למצוא את מקורן של מילים המופיעות בתורה. סיירים אירופאים שהחלו מסיירים במזרח התיכון, הביאו איתם מילים חדשות, תופעות טבע חדשות, ושד"ל מנסה לשלב אותן בפירושו. בפרספקטיבה של 200 שנה, קל לומר שחלק מהניסיונות האלה הן בוסריים, ואינם עומדים במבחן הזמן. בעיקר- בשמות של מקומות. אך לעיתים אנו רואים שההשערות שלו מוכחות בדיעבד כנכונות! הנה דוגמא אחת מפירושו לפרשתנו. לגבי פירוש המילה חמסין, שאנו מרבים להשתמש בה אך איננו שמים לב למשמעות שלה, נשווה בין דברי שד"ל לבין… ויקיפדיה!

על הפסוק המתאר את שבע השיבולים כ"שדופות קדים", מסביר שד"ל:

שדופות קדים: שהכתה אותם רוח מזרחית הבאה מֵעֲרָב וכוש, והיא שודפת ומשחתת התבואות במצרים ובארץ ישראל, ככתוב 'ורוח הקדים הוביש פריה' (יחזקאל י"ט י"ב), 'הלא כגעת בה רוח קדים תיבש' (שם י"ז י'). והעיד עובר אורחות ימים Thevenot (שהיה בשנת 1660) כי במצרים אצל Cairo מתחילת חֹדש Aprile עד משך חמשים יום בקירוב נושבות רוחות רעות ומזיקות, והימים ההם נקראים חַמְשִין.

והנה מה שמסבירה לנו האנציקלופדיה האינטרנטית ויקיפדיה:

חַמְסִין (בערבית خمسين – ח'מסין) הוא רוח מדברית חמה ויבשה המנשבת באזור צפון אפריקה והמזרח התיכון. הנגרמת בשל שקעים ברומטריים שנעים ממדבר סהרה מזרחה לאורך חופיו הדרומיים של הים התיכון בתקופה שבין חודש פברואר לחודש יוני.

על פי האמונה הערבית העממית, מספרם של ימי החמסין בשנה הוא חמישים, ומכאן שמה של תופעה זו. זאת, אף על פי שהחמסין אינו מנשב בדרך כלל בתדירות של יותר מפעם בשבוע.

במהלך מסעו של נפוליאון במצרים התקשו החיילים הצרפתים לעמוד בפני החמסין. בעת שהמקומיים הלכו לתפוס מחסה, החיילים הצרפתים התעלמו מהמתרחש עד שכבר היה מאוחר מדי.^[3] באופן דומה, גם במערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה נאלצו החיילים הגרמנים וחיילי בעלות הברית לעצור באמצע הקרב בשל חסימת שדה הראייה וההפרעות האלקטרו-מגנטיות. הפרעות אלו נגרמו כתוצאה מהחמסין והוציאו מכלל שימוש את המצפנים.

בעברית החמסין הוא שם נרדף לשָׁרָב – גלי חום ויובש, אשר מופיעים בארץ ישראל בעיקר בתקופות המעבר, בין חורף לאביב ובין הקיץ לסתיו.

אמור מעתה: השם חמשין, שהפך בעברית לחמסין, ו"הובא" ממצרים לישראל- נמצא כבר בפירושו של שד"ל, המסביר בכך מדוע השיבולת היא שדופת קדים, כלומר מרוח מזרחית חמה ושודפת.