בבית הספרים של בית המדרש לרבנים ברומא, נמצא כתב יד שהמתין לגואל. כתב היד, המתויג MS 25 (1366GC ) הוא כתב יד של שניים מתלמידי בית המדרש לרבנים שבפאדובה, משה הלוי עהרענרייך (מה"ע) ודוד חי אשכנזי (דח"א). כתב היד הזה הוגש למנהלי בית המדרש לרבנים בפדובה ב- 10 במאי 1845, והיה כנראה חלק מההסמכה שלהם בסיום לימודיהם.
בכתב היד הזה נמצא פירוש לשלושה וחצי מספרי תרי-עשר: המחצית השניה של ספר מיכה (מה"ע), הושע (מה"ע), נחום וחבקוק (דח"א).
את המחצית הראשונה של ספר מיכה, כתב שש שנים קודם לכן, תלמיד אחר בבית המדרש, יעקב חי פארדו (יח"ף) שנפטר באמצע עבודת הפירוש. (תקצ"ט), ולא סיים את שהחל. הפירוש של יח"ף הודפס לאחר מותו, בספר אבני זכרון (תר"א), בהשתדלות של שד"ל, שאף כתב הספד ליח"ף. (ראה בנספח).
מחזור הלימודים בבית המדרש היה תלת שנתי, כלומר יח"ף היה שני מחזורים לפני מה"ע ודח"א. במחזור של מה"ע ודח"א היה גם אחיו הצעיר של יח"ף, יצחק פארדו (י"ף). על החברות בין שלושת התלמידים, מעידים הם עצמם בכתבם זה על זה:
- – "וידידי וחברי, הבחור המשכיל והנבון כבוד הרב דוד חי אשכנזי אומר.." [מה"ע, מיכה ו9]
- – "והנכון כדברי רעי היקר דוד חי אשכנזי" [מה"ע, מיכה ז4].
- – "והכוונה כדעת חברי וידידי ר' משה ערענרייך הלוי" [דח"א נחום א10].
- – " ולדעת הבחור המשכיל, ידידי וחברי, רבי יצחק פארדו" [דח"א נחום ג14].
על סיפורו של בית המדרש לרבנים בפאדובה, על הקמתו בשנת 1829בפקודת הקיסר האוסטרי פראנץ השני, כתבנו באריכות במבוא לחומש. תיאור טקס פתיחת בית המדרש הובא בנספח, שנכתב ע"י יש"ר (יצחק שמואל רג'יו מגוריציה). גם את סיפורם של האחים יעקב חי ויצחק פארדו סיפרנו שם, שכן הפירוש לתורה נכתב בעיקר על בסיס כתב היד של שניהם. (וכן הוספנו בנספח את אילן היוחסין שלהם). נזכיר רק שיח"ף נפטר בסוף לימודיו, אך יצחק אחיו זכה לאריכות ימים, וישב על כסאו של אביו כרב של ורונה (Verona) במשך שלושה עשורים, עד מותו בשנת 1892. יצחק פארדו הוא הסבא של הסבתא שלי.
משה הלוי עהרענרייך, (מה"ע), Moise` Ehrenreich בן ר' מרדכי אהרן, נולד בברודי (1819). סיים את לימודיו בבית המדרש לרבנים בפאדובה והוסמך בשנת 1845. לאחר מכן שימש כרב במספר קהילות (מודנה, קזלה, פאדובה וטריאסטה), והתמנה למנהל בית המדרש לרבנים ברומא (1887), אותו הוא ניהל עד מותו (1899).
דוד חי אשכנזי (דח"א) David Vita Tedesco נולד ב- 1820 וסיים את לימודיו יחד עם י"ף ומה"ע בשנת 1845. על פי עדותו של שד"ל, נפטר בשנת 1849, אחרי 6 חדשים של ברונכיטיס, בעת המצור על ונציה. כנראה ששינה את שמו חודשים ספורים לפני מותו, לחזקיה מצליח, אולי עקב רפואתו של חזקיה המלך.
הערך של הפירושים הוא נושא לחוקרים, אך אנסה להעיר כמה נקודות:
- הפירושים כולם מושפעים השפעה מכרעת משיטתו של שד"ל ומדמותו כמורה וכפרשן.
- מההקדמה של מה"ע ברור ששד"ל גם עבר על הטיוטה של הפירוש והעיר את הערותיו לפני הנוסח הסופי.
- המחברת שכתבו היא משותפת וכתב היד נראה אחיד. יתכן אפילו שכל המחברת נכתבה ע"י אדם שלישי.
- בניגוד לשפתו העברית הקולחת של יח"ף, שפתם של מה"ע ודח"א כבדה. קורא חד עין יבחין בכך שאפילו בדף הפותח, היה כתוב קודם מפורש ומתורגם, ורק לאחר מכן תיקן מישהו למפורשים ומתורגמים.
- דוגמא נוספת היא המשפט הראשון במכתבו השני של מה"ע לשד"ל: "זה כשתים שנה הקרבתי לפניך בכורי עבודתי בקדש פירוש חצי האחרון ממיכה".
- מה"ע כתב שתי הקדמות בדמות מכתב נלווה לשד"ל: האחת בשנת תר"ג (עם הפירוש לחלק השני של מיכה) והשניה בתר"ה (עם פירושו להושע). את שניהן צירפנו.
- דח"א לא כתב הקדמות.
האם יש כתבי יד נוספים, של תלמידים נוספים? האם גם יצחק פארדו כתב פירוש ותרגום לאחד מתרי עשר? לא מצאנו כתבי יד נוספים, ואין לנו ידיעה על כך.
ומכל מקום, תודתנו לבית הספרים של איחוד הקהילות היהודיות באיטליה, שמשכנו ברומא, (UCEI) ובעיקר לד"ר גיזלה לוי על שטרחה והעמידה לרשותנו את המחברת הזו, סרוקה, ואיפשרה לנו להוציא את הכרך הזה לאור.
לאחר התלבטות, סידרנו את סדר הספרים על פי סידורם המקובל בתנ"ך (הושע- מיכה- נחום וחבקוק), ולא על פי סדר כתיבתם והוצאתם (מיכה- הושע- נחום- חבקוק).
האם יש ערך- פרשני או הסטורי- לפירוש של שלושה צעירים אלה? האם נכון היה להוציא את פירושם כחלק מפירושו של שד"ל לתנ"ך? יקראו הקוראים והלומדים ספר זה, וישפטו הם.
יונתן בשיא
תשרי תשע"ט