את ירמיהו, בניגוד לישעיהו, לא הספיק שד"ל להוציא לאור עוד בחייו. רק כעשר שנים לאחר מותו, בשנת תרל"ו (1876), יצא לאור פירושו לירמיהו, יחד עם פירושיו ליחזקאל משלי ואיוב, בהוצאת לעמברג. (עמוד השער בהוצאת לעמברג, בעמוד הבא). כלומר הבסיס לעבודתנו על ספר ירמיהו, הוא הפרסום בהוצאה הזו.
עם זאת, לא ברור לנו על איזה מתלמידי שד"ל הסתמך בית הדפוס הזה. סקרנו במבוא לנ"ך, בראש ספר ישעיהו, את כל כתבי היד אשר נותרו בידינו. מן הסתם, אחת מהמחברות היתה המקור של ההוצאה. נותרו בידנו מספר מחברות כאלה, של משה הלוי עהרענרייך, אברהם גריגו, אלישע חיים זאמאטו (אח"ז), שמואל שלמה אולפער (שש"א) ואחרים. כל אחת בכתב יד שונה, במחיקות שונות ובכתמי דיו שונים. כיאה לתלמידים בני 18 שבאו ללמוד בבית המדרש, כל אחד ממקומו, ונכנסו אל תחת כנפיו של המורה הדגול- שד"ל.
עם זאת, אף אחד מכתבי היד האלה איננו מכסה את כל פרקי ירמיהו. כך אין בידינו את הפירוש לפרקים האחרונים של הנביא (מ"ז עד נ"ב), ואינני יודע האם שד"ל ויתר על הפירוש של הפרקים האלה, או שמא קיים אי שם הפירוש (והתרגום) גם לפרקים האחרונים.
בפירוש לתורה עשינו שימוש בגופנים שונים להשוואה בין כתבי היד השונים (ובכך להצביע על ההתפתחות בפירושו של שד"ל לאורך השנים). התלבטנו האם להשתמש בטכניקה דומה גם בירמיהו. בסופו של דבר החלטנו להימנע מכך, על מנת שלא להכביד על הקורא והלומד בספר.
עם זאת, המעוניין בהשוואה שבין כתבי היד, יוכל להיכנס לאתר "על התורה", שם ימצא את מבוקשו. כאן המקום להודות לר' הלל נובצקי, בעל האתר, על העבודה העצומה שהשקיע. מומלץ לכל הרוצה להתעמק בתנ"ך, ובעיקר כל הרוצה לעקוב אחרי השינויים בין כתבי היד, להשתמש באתר http://mg.alhatorah.org. שם יימצֵא מבוקשכֵם.
על ירמיהו נכתבו במהלך הדורות פירושים רבים ומחקרים רבים. בספרו "ירמיהו- גורלו של חוזה", מצטט הרב בני לאו את דוד בן גוריון: "אין ספק שהנביא הגדול ביותר שקם לנו בימי המלוכה. לפני חורבן ירושלים, וגם האומלל והשנוא ועז הרוח ביותר, היה ירמיהו. הוא לא נפחד מבית הכלא, ממכות וגם מן המוות עצמו- ובחר להגיד לעמו את האמת המרה עד הסוף".
מעטות הן נבואות הנחמה של ירמיהו, אך אחת מהן (בפרק ט"ז) נראית כמכוונת דווקא לדורנו:
לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ה', וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם.
יונתן בשיא
מעלה גלבוע, תשרי תשע"ט