תפריט
שונה הפירוש של שד"ל לקהלת, מפירושיו לכל שאר ספרי התנ"ך, בכמה היבטים חשובים:
שד"ל מסר לדפוס את הפירוש הזה, בשלב מאוחר בחייו, ולאחר התלבטות רבה. הוא כותב על התלבטויות אלה בכמה מקומות. אף כי הוא ערך את הפירוש קודם מסירתו לבית הדפוס, הוא לא שינה- כאמור- הרבה בתוכן, אך היה רך יותר וגם פחות ביקורתי, לעומת עמדתו 40 שנה קודם.
מאחר ושד"ל ערך בעצמו את הפירוש קודם הוצאתו לדפוס, לא מצאנו לנכון להשוות בין הפירוש הראשון (שמעולם לא הודפס), שבכתב ידו הצעירה, לבין הנוסח שהוא עצמו מסר לדפוס בשנת 1860, כ- 40 שנה לאחר מכן.
הרבה נכתב ועוד ייכתב על תהליך ההתגבשות של עמדתו של שד"ל ביחס לקהלת. אין מטרתו של מבוא קצר זה לעסוק בכך. נאמר רק כי עיקר השגתו של שד"ל הצעיר על קהלת היתה על עמדתו בנושא ההשגחה הפרטית. ובחלוף השנים, הלכה דעתו והשתנתה, וגישתו לקהלת הפכה חיובית הרבה יותר.
אנחנו נוסיף רק את זאת:
תפישתו של שד"ל הזקן (שנתיים לפני מותו) את שד"ל הצעיר (בן העשרים), מדהימה בכנותה, ומעידה יותר מכל על היותו איש של יושר אישי ושל אמת. כך אומר שד"ל במכתבו (ראה להלן): "ואני שבילדותי דברתי דופי על קהלת, הנני מודה כי הוא היה רבי ומורי ומלמדי להועיל, והוא אשר הדריכני בדרך אשר הלכתי בה כל ימי, והיא לשמוח בחלקי, ולהבין כי אין יתרון לאדם בכל עמלו, ואם יעשה דבר מגונה כדי להרבות הצלחתו, לא יועיל מאומה, ואם יצבור כעפר כסף לא יוסיף לנפשו שמחה ושלום. וברוך ה' שהחייני וקיימני והגיעני הלילה הזה (ליל י"א טבת, תרכ"ג שתי שעות אחר חצות) לגלות מה שבלבי עתה על ספר קהלת, ואם ירצה ה', עוד אוסיף לחקור בענייניו פעם אחר פעם, ובפעם הזאת די בזה". איזו אצילות!
שד"ל, שהיה עני כל חייו, לא יכול היה להרשות לעצמו להדפיס את ספריו בעצמו. את קהלת הוא הוציא באוצר נחמד שיצא לאור בין השנים 1856 עד 1863, ע"י יצחק בלומנפלד, בוינה ובקרקוב. אוצר נחמד יצא בארבע חוברות במשך השנים האלה: בחוברת השלישית (1860) פורסמה ההקדמה שכתב שד"ל בשנת 1821, ואילו הפירוש עצמו, עם מכתב נלווה נוסף, מופיע בחוברת הרביעית (1863). סיפורו של אוצר נחמד חורג מההקדמה שלנו לקהלת, ולכן לא נאריך. עם זאת הוספנו צילום של החוברת הרביעית, למען יתרשם הקורא מהאכסניה בה בחר שד"ל להדפיס בה את פירושו.
בפירושו של שד"ל לקהלת משוקעות כמה מהשקפותיו על נושאי אמונה, שלא נמצאות בפירושיו במקומות אחרים בתנ"ך. השקפתו על הנשמה, ואיתה שאלות של השארות הנפש, תחית המתים ואף גלגול נשמות, באות לידי ביטוי בכמה וכמה מקומות בפירוש. אני מבקש להפנות את הקורא לפירושו לפרק ג' פסוק כ"ב, העוסק בנושא הזה בפרטות רבה. מרתק לראות את שד"ל המתבסס על שני מקרי דיבוק שאירעו בזמנו, כהוכחה להישארות הנפש ואף לגלגולה לאחרים. (ולפיכך הוספנו בנספח את שני סיפורי הדיבוק, בקיצור המתבקש).
כאמור- הפירוש לקהלת שונה בהרבה היבטים מכל פירושיו האחרים של שד"ל לספרי התנ"ך, ומאירים נקודות נוספות בתפישתו הדתית, ואף באישיותו של שד"ל.
יונתן בשיא
תשרי תשע"ט
