פרשת וישב תש"ף

וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר, מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים (ל"ט 20)

הפותח עיתון, פוגש בכל יום את בית הכלא. או את בית הסוהר. ובדרך כלל, לא לאירועים מלבבים.

מה ההבדל ביניהם? אנו משתמשים בהם כל כך הרבה, עד שאינינו שמים לב לעובדה מעניינת:  בית הסוהר בתנ"ך מופיע רק כאן, בפרקי יוסף! יותר הוא לא יופיע בתנ"ך כולו. השימוש מכאן ואילך, יהיה רק בבית הכלא. הבודק בקונקורדנציה (ספר שהיום מעלה אבק, אך בעבר, לפני עידן הגוגל, היה ספר שימושי ביותר), מוצא עשרות רבות של מופעים למילה כלא, על כל ההטיות שלו, ואילו בית סוהר- רק בפרקי יוסף. כבר בספר שמות יופיע הפועל כל"א ("ויכלא העם מהביא"), ואחר כך עוד בעשרים ושבעה מקומות נוספים.

שד"ל חוקר את בית הסוהר של יוסף, ומגיע באמצעותו למסקנה מרחיקת לכת. הוא לוקח את המקור של השם צעד אחד קדימה, ובאמצעותה הוא מתייחס למבקרי המקרא, הטוענים שסיפורי המקרא אינם מקוריים.

(ל"ט 20) בית הסֹהר: לא נמצא אלא בפרשיות האלה. ונראה כדברי ראב"ע שהוא לשון מצרי, כי פירושו אחריו מקום אשר אסירי המלך וכו', דוגמת 'פור הוא הגורל' (אסתר ט' כ"ד). וגם מכאן ראיה על קדמות ספר התורה, כי משה משתמש במלה מצרית ידועה בדורו, ובלתי ידועה בדורות שאחריו, כי כמה פעמים כתוב בנביאים בית הכלא, ולא גם פעם אחת בית הסוהר.

במילון אבן שושן, בהגדרה בית כלא הוא מפרש- בית סוהר. ואילו על המונח בית סוהר הוא מפרש- בית כלא… אבל הוא מוסיף ומציין שמקורה של המילה בית כלא הוא מהשפה האכדית, bit kili בעוד שעל מקורה של המילה  בית סוהר הוא איננו מציין מקור. כלומר- שד"ל העלה את הפירוש שלו מסברה, (או כציטוט מדברי האבן עזרא), ולא ממילה ידועה לו במצרית. ובכל זאת הוא איננו מסתפק בסברתו, אלא משתמש בה כבר כארגומנט נגד מבקרי המקרא.

הפירוש הזה מעיד על שני עקרונות הבסיס של פירוש שד"ל: תורה מן השמים- מחד, ושימוש בכל המדעים וההתקדמות האנושית להסביר את פסוקי התורה, מאידך.