תפריט
מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים
כפי שציינתי בשבוע שעבר, אנו מגיעים כעת לרצף של הפטרות מנביאים ראשונים. בכל שבת שההפטרה איננה מהספרים שאותם פירש שד"ל, נחפש משהו מפירושו לפרשה דווקא.
אין ילד שאיננו מכיר את פירושו של רש"י לפסוק הראשון של פרשת חיי שרה. אנחנו כל כך רגילים לצטט מהפירוש, עד שאיננו חשים שיש כאן משהו לא מדויק: אומר רש"י- "בת מאה כבת עשרים לחטא. מה בת עשרים לא חטאה, שהרי איננה בת ענשין, אף בת מאה בלא חטא ובת עשרים כבת שבע ליופי".
וכל זאת, שד"ל סבור שהפירוש של רש"י- בטעות יסודו! אומר שד"ל:
ונראה לי כי טעות נפל בלשון המדרש שהביא רש"י וצריך לומר בת מאה כבת עשרים לנוי, בת עשרים כבת שבע לחטא. ומפני שמצא רש"י הנוסחה הפוכה (כבת כ' לחטא, כבת ז' לנוי) נדחק לפרש שאינה בת עונשין. והמלות הללו אינן במדרש.
אכן פירושו של שד"ל מאד הגיוני. עד כדי כך הוא הגיוני, עד שכאשר אתה קורא אותו אתה שואל את עצמך- איך לא שמתי לב. איך לא חשבתי על כך קודם.
שד"ל מתמודד עם גדולי הפרשנים בדורות ראשונים, כשווה בין שוים. לעיתים הוא מתייחס לפירוש שלא נראה בעיניו במילים חריפות למדי, ועוד נעמוד על כך בהמשך הפרשות. יוצא מן הכלל הוא רש"י, שאליו מתייחס שד"ל בחרדת קודש ממש. גם כאשר רש"י לא נראה לו, הוא מייחס זאת לגירסה לא מבוררת, ומחפש גירסאות אחרות בכתבי יד עתיקים המצדיקים את דעתו. עם זאת, שד"ל הצעיר (20), כאשר כתב את פירושו לקהלת, השתמש במילים נוקבות גם כנגד פירושו של רש"י. רק לעת זיקנה, כאשר מסר את פירושו לקהלת לדפוס, הוא הוריד במקצת את גובה הלהבות… וצריך לומר שראב"ע לא זכה לשון מאופקת משד"ל, כמו שזכה לה רש"י. אך על כך- בפרשיות הבאות.
גם כאשר שד"ל משוכנע שסברתו היא הנכונה, הוא מחפש סימוכין ותימוכין לדעתו. בדרך כלל- בפסוקים אחרים בתנ"ך. אך כאן, כאשר מדובר בציטוט מתוך המדרש, הוא נוקט בדרך אחרת:
ואח"כ מצאתי כדברי בפירוש קדמון כתב יד על בראשית רבא הנמצא בקובץ היקר הכולל פירוש ספר יצירה לר"י ברצלוני, אחוזת הגבירים היקרים בני המנוח משה אריה טריאסטי ז"ל, וכן כתוב בו: היה לו לומר מאה ועשרים ושבע שנה, אלא כך הוא אומר בת מאה כבת עשרים לנוי.
רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני חי בספרד בסוף המאה ה- 11, ופירושו לספר היצירה הודפס לראשונה כעשרים שנה לאחר מותו של שד"ל. לכן מציין שד"ל את כתב היד הנדיר שהוא ראה בספרייתו של אחד מעשירי פדובה, משה אריה טריאסטי, ואשר בניו של המנוח איפשרו לשד"ל לעיין בו.
