fbpx

בהר בחוקותי תש"ף

לפנים משורת הדין

מצוות השמיטה (הן שמיטת הקרקע והן שמיטת כספים) והיובל (הן הקרקע, והן שיבת הקרקעות לבעליהן ושחרור העבדים), הן מן המצוות הסוציאליות ביותר שבתורה. מקומן כאן, בפרשת בהר, והשלמתן (שמיטת כספים) בפרשת ראה הן מהמצוות שקל מאד להזדהות עם תוכנן, ולהתחבר אל הצד  האנושי שבהן, אפילו האוניברסלי. לגבי השמיטה נאמר:

וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה, לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ, וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל. כלומר- השמיטה חלה גם על השכירים, התושבים וכו'.  ובהמשך, לגבי היובל:

וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל יֹשְׁבֶיהָ. גם כאן, על כל יושביה חל שחרור העבדים.

ובכל זאת, שד"ל מתקשה בדבר אחד: בעוד רוב המצוות הן אוניברסליות, כולל רוב מצוות שמיטה ויובל, וחובה עלינו לקיימן הן ביחס ליהודי והן ביחס לגוי, הנה בשמיטת הכספים (דברים ט"ו) הגישה היא שונה:

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה.. אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ, וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. כלומר שמיטת הכספים חלה רק ביחס לחובו של היהודי. וזה נוגד את תפיסת עולמו של שד"ל!

בפירושו לתורה אין שד"ל מתייחס לקושי הזה. לדיסוננס הזה. אך בספרו יסודי תורה, הוא מקדיש פרק (ל"ח) לדיון הזה:

ואולם עם כל מה שחזקה התורה האמונה הזאת, היות ישראל עם סגולה, מעולם לא הבדילה התורה בין העברי והנוכרי בשום דבר ממה שמשפטי הצדק והיושר מחייבים כל אדם לחברו. לא אמרה תורה לא תרצח בני עמך, לא תנאף את העבריה, לא תגנוב את העברי. ולא הבדילה בין העברי והנוכרי אלא בארבעה משפטים פרטיים שאין שורת הדין מחייבת אותם, ואינם נוהגים אצל שאר העמים אפילו אצל הכשרים שבהם, והם חידוש שחידשה תורה לצוות אותם לישראל, למען יתנהגו זה עם זה לא בשורת הדין לבד, אלא לפנים משורת הדין, כאילו כולם אנשים אחים; והם:

א)         להלוות כספנו בלא ריבית, לא הרבה ולא מעט, וזה ידוע שאין שורת הדין מחייבתו, והריבית המוגבלת מותרת אצל כל האומות.

ב)         שלא לתבוע המלווה אחרי שנת השמיטה, וגם זה חוק לפנים משורת הדין, ואינו נוהג אצל שאר אומות.

ג)         להוציא העבדים חופשי מקץ שש שנים, וליעד האמה לו או לבנות, או להשתדל בפדיונה; וגם זה לפנים משורת הדין, ובלתי נהוג אצל שאר אומות.

ד)         שלא לנקום ולנטור, ואין לך דבר לפנים משורת הדין ומידת חסידות יותר מזה.

(וראה בהרחבה ב"על החמלה וההשגחה", עמוד 64).

שלוש מארבע המצוות בקטגוריה הזו, שייכות לדיני שמיטה ויובל. אפשר לנתח כל אחת מארבע המצוות האלה, אך ברור מדוע שד"ל שם אותן בקטגוריה אחת. כי בכולן התורה מסייגת. למשל: לא תיקום ולא תיטור את בני עמך.

וגם כאן, חוזר שד"ל תמיד לציר שעליו סובבת תפישת עולמו, הציר של פרק קמ"ה בתהילים:

עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּו.  פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ  וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"