fbpx

הוצא מהקשרו – הפטרת פרשת עקב תשע"ט

 שבע הנחמות שאנו קוראים אחרי תשעה באב ועד ראש השנה, כולן מספר ישעיהו. בנחמה השניה, אף שהיא פותחת בלשון קשה "ותאמר ציון עזבני ה", רובה נחמה, ובעיקר הסיום הגדול, שבו אנו בוחרים לסיים את הקינות בתשעה באב:

 כִּי נִחַם יְהוָה צִיּוֹן, נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן, וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה'. שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה. 

בתחילת ההפטרה יש ביטוי שאנו נוהגים לצטט רק את חציו השני, וע"י כך להפוך את משמעותו. אנו נוהגים לומר על היוצאים מתוך המחנה ומדברים או פועלים נגדו: מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. אך הקורא את הפסוק כולו, מבין שזו הוצאת דברים מהקשרם: הפסוק כולו אומר: מִהֲרוּ בָּנָיִךְ (שד"ל: לשוב לתוכך), מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ.  כלומר ההורסים והמחריבים אינם משורות השבים, אלא הבבלים, כובשי הארץ.

שד"ל מביא עוד פירוש אפשרי (בשם המתרגמים הקדמונים), שעל מנת לחבר את שני חלקי הפסוק בצורה אמיצה יותר, מציעים במקום בָּנָיִךְ לנקד בֹּנָיִךְ או בוניך. כלומר- הבונים שבים וההורסים יוצאים. שד"ל דוחה את הצעת הניקוד הזו, עקב ההמשך ("כולם נקבצו באו לך", "מי ילד לי את אלה" ועוד). כולו עוסק בבנים השבים למולדתם.

עולם הדימויים של ישעיהו עשיר מאד, וציטוטים לא מלאים כמו זה, מובילים לא אחת לטעויות. דוגמא נוספת, היא הביטוי הלקוח מהפטרת השבוע הקודם. אנו מרבים להשתמש בביטוי "קול קורא במדבר", לבטא קריאה שאיננה נענית. אך איננו שמים לב שהמשמעות של הפסוק היא שונה לחלוטין!

לא כתוב "קול קורא במדבר" אלא   קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה". ושד"ל אף מוסיף שם ואומר: "אני שומע קול שקורא". אמור מעתה, שיש לקרוא את הפסוק כולו, וכן יש לפסק אותו לפי הפיסוק של טעמי המקרא, ורק אז נבין אל נכון את הדימויים שבהם השתמש ישעיהו.

ונסיים שוב במה שהתחלנו, ונזכיר לעצמנו פעם אחר פעם, שזכינו בדורנו להתגשמות חזונו של ישעיהו:

שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה. 

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"