את הפטרת ויחי אינני אוהב. בכל שנה כאשר אנו מגיעים לדבריו האחרונים של דוד המלך, אני מתקשה לקרוא את הדברים. ההנחיה 'וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל', לשני אנשים זקנים, בגין מה שעשו בבחרותם, איננה הדבר הראוי להיעשות, על פי אמות המוסר המקובלות עלינו, והוא מעורר תמיהה רבתי על דמותו של דוד המלך.
בפירושו לפרק נ"א בתהלים, מתיחס שד"ל לדילמה המוסרית של דוד, אמנם בהקשר אחר.
'לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא, כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע'. אומר שד"ל בהקדמה לפרק:
האמונה האמיתית איננה מציגה לפנינו לאות ולמופת אנשים שלמים בתכלית השלמות. אלא מציירת את גדוליה וקדושיה עם מומיהם חסרונותם וחטאותיהם; והבנים הגדלים על ברכיה ילמדו יראת ה' טהורה. ואם לפעמים יחטאו. יכירו חטאתם וישובו אל ה'. ובכל כחם יתקנו המעֻוָת:
דוד המלך בחיר ה' חטא חטא גדול במעשה בת שבע ואוריה. אך עוונו הוסיף עטרת זהב גדולה בראש היהדות. ולא עטרה אחת. אבל שתים. האחת היא התוכחה שהוכיח נתן הנביא את המלך (שמואל ב' י"ב) ותשובת המלך חטאתי לה'; והשנית היא המזמור הזה.
ומעשה נתן הנביא. שהעיז פניו לבוא לפני המלך ולהוכיחו תחלה במסווה המשל. ואחר כך באף ובחמה ובקצף גדול. וכל זה על חטא שעשה בסתר. ושלא היה שום אדם צועק עליו. כי בת שבע וכל קרוביה היו שמחים שנעשו קרובים למלכות; ואילו דוד לא קצף על נתן. אלא מיד הודה ואמר חטאתי לה'! כל זה הוד והדר ליהדות. ומה דמות נערוך לו בספורי העמים עובדי האלילים?
אבל למעלה מכל שבח ותהלה הוא מה שעשה דוד אחרי כן. והוא שלא די שהתוַדה לפני הנביא. אבל עשה על זה מזמור. והניחו למשמרת לדור אחרון בדיואן שלו. ואחרי התבונני במעלת המעשה הזה הנשגב בעיני מאד נתתי את לבי לפרש המזמור הזה ולבאר תעלומותיו.
אמור מעתה: אינך יכול להשוות את המוסר בתקופות קדומות, עת המלך היה כל יכול, על פי אמות המידה שלנו. גם המוסר האנושי התפתח והשתנה. ודוד, על אף כל חסרונותיו, ראוי וראוי למעמדו. בשנים האחרונות התעורר פולמוס גדול בשאלה האם האבות וגדולי ישראל היו מלאכים או בני אדם. שד"ל לא מהסס לומר, כי "האמונה האמיתית איננה מציגה לפנינו לאות ולמופת אנשים שלמים בתכלית השלמות" וגם להם היו את 'מומיהם, חסרונותם וחטאותיהם'.
ודווקא בגלל שהיו אנושיים, דמותם מזדקרת למרחוק.
