fbpx

הפטרת פרשת ראה

הוי כל צמא לכו למים

והפעם- שעור קצר בכלכלה.

מוצר ציבורי,  (Public good) הוא מוצר שאין דרך אפקטיבית למנוע מאנשים להשתמש בו או ליהנות ממנו ללא תשלום, ובנוסף, שימוש במוצר על ידי אדם אחד אינו מפחית את הכמות הזמינה לאנשים אחרים. דוגמא אחת מהעולם המודרני היא הוצאות הביטחון, אך דוגמא נוספת היא- האויר שאנו נושמים. אך בעולם העתיק, גם המים היו מוצר ציבורי: האדם חייב לשתות, אך מים יש (כמעט) בכל מקום.

שד"ל מסביר את המשל, יחד גם את הנמשל, על הפסוק שלנו: הוי כל צמא– "המשיל את ההצלחה שאחרי הגאולה למים, שאין דרך לקנותם בכסף, כי הם נמצאים ברוב המקומות". והמשך הפסוק יובן כך יותר: ואשר אין לו כסף, לכו שיברו ואכולו– "גם מי שאין לו כסף יילך למים, כי בלא כסף ימצאם. ולא תאמרו כי בלא כסף לא נמצא אלא מים, ולא לחם ולא יין. לא כן, אלא לכו אלי, ותמצאו גם שבר לאכול, גם יין וחלב". והנמשל: "כלומר הטובה שאתן לכם חינם איננה טובה פחותה, כמו מים, אלא היא כלחם וכיין וכחלב, כלומר כמזון וכמשקה הטוב והערב".

בסוף פירושו, יוצא שד"ל נגד הפרשנים שהסבירו את הפסוקים כפשוטם, ולא הבינו שיש כאן משל, ולידו גם נמשל. על הפסוק הבא, למה תשקלו כסף בלוא לחם, הוא ממשיך ואומר: "למה תיגעו אחר מה שלא יועיל, שאינו מביא אושר קיים. וגזניוס פירש כמשמעו- למה תשקלו כסף בעבודת המלכים הרודים בכם. וכן גם רש"י: למה תגרמו לכם לשקול כסף לאויביכם". ושד"ל מסיים את פירושו: "אמנם נראה לי ברור כי כמו שהמים משל, גם הכסף משל".

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"