fbpx

הויכוח – מבוא

כמה חודשים לאחר בר המצווה שלו, בפסח 1814, נפלה אימו של שד"ל למשכב. מחלתה (דלקת קרום החזה) היתה קשה. חזקיה אביו, שהאמין בקבלה, התפלל לרפואתה בדרך הקבלית הראויה, אך ראה כי תפילתו לא נענית, ומצבה מחמיר. הוא סבר כי אם בנו, נער טהור, יתפלל באותה הדרך, דרך הקבלה, תפילתו תיענה. הוא לימד את בנו את דרך התפילה, כדי להעלות את הנשמה קודם דרך העולמות השונים, ואחר כך דרך הספירות, ולבסוף אל הקב"ה עצמו. אך שד"ל הנער לא הסכים להתפלל בדרך זו- למרות שהייתה זו בקשתו הישירה של אביו, ולמרות מצבה האנוש של אימו. "אבל אני לא האמנתי יותר בתורה זו, ולא יכולתי למלאות את בקשת אבי"- כתב אחר כך שד"ל באוטוביוגרפיה שלו.

למרות הכעס שגרמה התנהגותו לאביו, יושרו של שד"ל (בן ה- 13!), ואולי גם אופיו החזק, לא התירו לו לפעול בניגוד לאמונתו. עם זאת- מוסיף שד"ל וכותב- היה הוא היחיד אשר נשאר לצד אימו כאשר השתעלה, לקלוט לתוך כלי את הדם שפלטה.  האחרים עזבו את החדר כשהתחילה להשתעל, ואילו הוא התגבר על פחדיו כדי לעודדה בתקווה. אימו נפטרה לאחר ימים אחדים, אך אין ספק שהאירוע הזה היה אירוע מכונן. אירוע שהשפיע רבות על כתיבת ה"ויכוח", תריסר שנים מאוחר יותר.

אכן, יש בסיפור הזה ללמד על אופיו החזק של שד"ל [יש שיאמרו- גם העקשנות שלו], ועל דרכו לכל אורך חייו: חתירה לאמת, תוך ניתוח רציונלי של כל העובדות המונחות לפניו, ולאחר שהתגבשה עמדתו- להתמיד ולדבוק בה גם כאשר היא כרוכה במחירים כואבים, עד כדי ניתוק יחסים עם הקרובים לו ביותר.

נציין עוד כי למרות שבספר נכתב בשנת 1826, שד"ל (יליד 1800)  בן ה-26 לא הביאו לדפוס, "יען בגלילות האלה ובימים האלה, העוסקים בספרי הקבלה מתי מספר המה, ורובם שואבים מהם מוסר ויראת ה', וכוונתם רצויה, ומעשיהם גם כן רצויים לשמים ולבריות, ומה לי לבלבל דעתם בחקירותי"?

 רק שנים רבות לאחר מכן, בשנת 1851, החליט שד"ל להביא את הספר לדפוס, בעקבות פניה של "בחור אחד מילידי ארץ פולין" המסביר את החשיבות שבהדפסת הספר, "ורק דבריו אלה הם אשר העירוני לפרסם ספרי זה, אחרי עשרים וחמש שנה שהיה טמון באהלי".

שד"ל חושש שהספר לא יתקבל בברכה ע"י חסידי הקבלה ולומדי הזוהר, ולכן הוא אומר בהמשך: "ועתה, אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש, שיהיה הספר הזה לטוב ולתועלת לאחינו בני ישראל, ולחיזוק לאמונתם, ולא תצא ממנו תקלה והפסד בשום פנים, כי לא להחליש האמונה היתה כוונתי, אלא לחזקה ולאמצה; לבנות ולא להרוס; לנטוע ולא לנתוש". ואנו מצטרפים כמובן לתפילתו. לו יהי.  

בדמותו של שד"ל התאהבתי כאשר עסקתי בהכנה לדפוס של ספרו "יסודי תורה", לפני שנים אחדות.  מטרתי העיקרית בהמשך המפעל היא לסייע במעט להוצאת מקצת מספרות החכמה של יהדות איטליה, המונחת לה בקרן זוית, ולהביאה לידיעת הציבור המשכיל, שטרם נחשף אליה. אין ברצוני להניח ראשי בין ההררים הרמים, המתווכחים על קדמות ספר הזוהר. קראתי גם את הספר "טעם לש"ד", שהוציא   הרב אליהו בן אמוזג, רבה של ליבורנו, המנסה לסתור אחת לאחת את טענות שד"ל ב"ויכוח". קראתי הרבה מדבריהם של חכמי הדורות האחרונים, המחזיקים בדעות שונות מן הקצה אל הקצה בשאלה הזו. קטונתי.

ובכל זאת: באתר Hebrew Books יש כיום למעלה מ- 55 אלף כותרים של ספרי היהדות בכל הנושאים ומכל הזמנים. סיפרו של בן אמוזג, המתפלמס עם ה"ויכוח", נמצא שם, אחר כבוד. ואילו מקומו של ה"ויכוח"- נפקד. פעמים רבות שאלתי את עצמי, תוך כדי הכנת הספר לדפוס, שאלה שכל שוחר דעת היה צריך לשאול את עצמו: מדוע? האם בגלל עמדתו השוללת את קדמות ספר הזוהר? ואולי- זו סיבה נוספת להוציא אותו מחדש, בדפוס, למען יחזור אל מקומו הראוי לו, בארון הספרים היהודי.

ל"ויכוח" פנים רבות, נוספות, מעבר לנושא הספר עצמו. הוא מאיר את צורת החיים בפדובה של תחילת המאה ה- 19. את לימוד התורה בליל הושענא רבא. את השמחה שבשמיני עצרת ושמחת תורה. את קבלת האורחים הנהוגה שם. וגם- את העמקות שבלימוד התורה, הנשענת על כל תחומי הידע וענפי המדע הידועים באותה התקופה.

הטכניקה הספרותית, של ויכוח בין המחבר לבין אורח המגיע מארץ רחוקה, מוסיפה חן רב וגם עניין. קל יותר לקרוא דברי הגות שהולבשו בגלימה של סיפור מעשה. העלילה מוסיפה מתח, ואף מאפשרת שימוש בביטויים חריפים, שבדרך כלל נאמרים אך לא נכתבים. הטכניקה הזו, שנלמדה מן הסתם מהויכוח שבין המלך הכוזר לבין החבר, נעשית כאן מוחשית יותר, בהיותה כתובה בגוף ראשון.

ה"ויכוח", כמו שאר ספרי שד"ל, כתוב בעברית רהוטה, שפה שגם לאחר קרוב ל- 200 שנה, לא נס ליחה. עם זאת, הספר הודפס במקור בכתב רש"י, בכתיב חסר, עם הרבה ראשי תיבות, ועם דף תיקונים בסוף הספר. ואילו אנו, הקלדנו מחדש את הספר, בכתיב מלא, ופתחנו את רוב ראשי התיבות. החירות היחסית שנטלנו לעצמנו, מטרתה היחידה היתה להקל על הקורא בן זמננו את הקריאה בספר. זו גם ההזדמנות להודות לגילה קפלן, שהקלידה והגיהה והשקיעה עמל רב על מנת להגיע לתוצר המוגמר. תודה גם לגיל אלכסנדר שהדפיס מחדש את המכתב (בצרפתית) שנלווה אל הספר, ולמיכאל בן אדמון שתירגם אותו לעברית.

 

תודה גם לפרופ' יצחק פנקובר, אשר עימו התייעצתי בנושאים שונים שבהם התלבטתי. פרופ' פנקובר הוא מגדולי המומחים בעולם, בתחום התפתחות הניקוד העברי וטעמי המקרא. אחת התיזות העיקריות של שד"ל ב"ויכוח" היא שהמצאת הכתב, במאה השביעית, איננה מאפשרת להניח שכותב הזוהר הוא ר' שמעון בר יוחאי, איש המאה השניה. את רוחב היריעה סביב הנושא הזה, לא ניתן להקיף ללא קריאת הפרק מתוך ספר מחקרים שלו בנושא הזה.  

ואחרון חביב- ד"ר אפרים חמיאל, שנאות לכתוב את ההקדמה ל"ויכוח", ואשר פורש בפני הקורא את הרקע ההסטורי, מסכם את תוכן החיבור ואת עמדות שד"ל על הקבלה, ומסביר את ההקשר להגות היהודית של התקופה, שלתוכה נוצק הספר. 

 

שד"ל הוציא מספר גדול של כתבים, מכתבים, ספרים, ומאמרים. הוא התכתב עם חכמי הדור בעברית, באיטלקית, בצרפתית ובגרמנית. תשעת כרכי המכתבים שלו הם אוצר בלום של ידע בכל תחומי המחקר, אשר באמצע המאה ה- 19 התפתחו בקצב מהיר.

 

עם זאת, שד"ל ידוע היום לאוהבי ספר בעיקר עקב הפירוש שלו לתורה, שיצא לאור לאחר מותו, ע"י בנו ישעיהו. מצויים בידינו מספר כתבי יד של תלמידי שד"ל, ששמעו את לקחו וכתבו את שאמר וכתב. כתבי יד אלה, לאחר עיבוד, היוו את הבסיס להוצאה הראשונה של הפירוש.  בימים אלה אנו שוקדים על הוצאה חדשה של הפירוש לתורה, המבוסס על כתבי היד השונים והשוואה ביניהם, כאשר הבסיס הוא כתב היד של האחים פארדו: יח"ף (יעקב חי פארדו) ואחיו יצחק. כתב היד שלהם, כתלמידים בני תשחורת הבאים מוורונה ללמוד בבית המדרש לרבנים בפאדובה, משמש את הבסיס להוצאה המחודשת של הפירוש לתורה, שייצא אי"ה בתוך שנים אחדות בדפוס.

כנצר ליהודי איטליה, וכנכד של נכדותיו של הרב יצחק פארדו, אני רואה חובה קדושה לעצמי להמשיך במלאכת ההוצאה לאור של כתבים אלה.

 

יונתן בשיא

מעלה גלבוע

  סיון תשע"ג

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"