fbpx

להפטרת פנחס תש"ף

קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ (ירמיהו)

לפני שנה בדיוק, התחלנו בפירוש לפרשת/ הפטרת השבוע, על פי שד"ל. זאת, מתוך מגמה להביא את בשורתו לקהל אוהבי הספר, ולהגדיל את ההכרות עם משנתו. התחלנו בפרק ב' של ירמיהו, בהפטרה לפרשת מסעי, ואנו מסיימים את מסענו בירמיהו פרק א', בהפטרה הראשונה מתוך 'ג' דפורענותא'.

את הפירוש לנביא ירמיהו, בניגוד לישעיהו, לא הספיק שד"ל להוציא לאור עוד בחייו. רק כעשר שנים לאחר מותו, בשנת תרל"ו (1876), יצא לאור פירושו לירמיהו, יחד עם פירושיו  ליחזקאל משלי ואיוב, בהוצאת לעמברג.

על ירמיהו נכתבו במהלך הדורות פירושים רבים ומחקרים רבים. בספרו "ירמיהו- גורלו של חוזה", מצטט הרב בני לאו את דוד בן גוריון: "אין ספק שהנביא הגדול ביותר שקם לנו בימי המלוכה, לפני חורבן ירושלים, וגם האומלל והשנוא ועז הרוח ביותר, היה ירמיהו. הוא לא נפחד מבית הכלא, ממכות וגם מן המוות עצמו- ובחר להגיד לעמו את האמת המרה עד הסוף".

בפרק א' של ירמיהו אנו כבר מבינים את המסלול של נבואתו: הבאת משל (הסיר הנפוח, מקל השקד), והנמשל שבדרך כלל מנבא את החורבן. שונה הוא המשל שבראש פרק ב', בסיומה של הפטרת השבוע שלנו, המופיעה בכותרת:

קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ.

שד"ל מתלבט מה הוא המשל ומה הוא הנמשל, בפסוק הקשה הזה, ואומר::

ישראל הם לה' כקודש וכתרומה שאוכליה חייבים עליה מיתה. כאילו ה' הוא בעל השדה וכל הגויים הם תבואת שדהו וישראל הם התרומה וראשית התבואה. ואם יבא אדם ויאכל משאר תבואתו יש לו תשלומין. ואם יאכל מן התרומה הוא חייב מיתה:

סיומה של הפטרת השבוע הוא אכן חיובי. חייכני. 'זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה עם זאת, יש לזכור כינבואות הנחמה של ירמיהו, מעטות הן. אך על מנת לסיים את המסע שלנו באקורד חיובי, נזכיר כי  אחת מהן (בפרק ט"ז) נראית כמכוונת דווקא לדורנו:

לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ה', וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה. וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם.

המסע הזה, של עיון בפרשנותו של שד"ל לתנ"ך, המגיע היום לסיומו, הוא לזכרם המבורך של הורי, שאול (פאולו) ופיארה בשיא שזכו לחיות בגופם ממש את הנבואה הזו, ולהיות חלק ממנה- לעלות 'מארץ צפון', מאיטליה, ולשוב עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם ולעבוד אותה. לעבוד אותה ממש. הם ובני דורם זכו לקיים את נבואתו הפנטסטית, הבלתי ניתנת לחיזוי, של ירמיהו.  יהי זכרם ברוך.

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"