וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים
קשות פרשיות אלה, תזריע ומצורע, להסבר לתלמידים בני המאה ה- 19. (ואם להודות על האמת, ככל שחולפים העיתים, אין הדבר נעשה קל יותר). ולכן שד"ל פותח את פרשת תזריע בסקירה ארוכה הפותחת בדברים האלה:
כאן ראיתי לחוות בקצרה על כל ענייני טומאה וטהרה…
ניכר המאמץ שהוא משקיע, גם תוך שימוש בעולם הדימויים המוכר להם, על מנת לקרב לליבם את דיני הטומאה והטהרה. ונביא רק דוגמא אחת לכך.
אחת השאלות הקלסיות היא השאלה מדוע הכהן העוסק בשריפת הפרה נטמא, אף שהאפר שלו, מטרתו לטהר דווקא. אומר על כך שד"ל:
והנה אין לתמוה איך הפרה מטהרת הטמאים, ומטמאת הטהורים, כי היא מעבירה טומאה חמורה, והיא מביאה טומאה קלה. משל למה הדבר דומה, לִכלִי נחושת שממרקים אותו תחילה בחול, והמירוק ההוא מעביר מעליו מה שלא תספיק ההדחה במים להעביר מעליו; ולבסוף צריך להדיחו במים להעביר מעליו החול הנדבק בו.. וגם הממרק אותו צריך לשטוף ידיו, מפני הזוהמה שנדבקה בהן. כך אפר הפרה עושה מירוק חזק ומעביר הטומאה החמורה, ואחר המירוק צריך עוד טבילה גם לעוסקים במי הנדה וגם למי שהזו עליו.
כלומר: צריך למרק את הכלי בחול על מנת להוריד ממנו את התחמוצת, ולהשיב לו את הברק. ואולם מי שעושה את הפעולה הזו מתמלאות ידיו בחול, אותו יש לשטוף במים. כך גם הכהן המזה על הטמא, נטמא אף הוא, אך טומאתו היא קלה.
