fbpx

לפרשת אמור תש"ף

וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי

או: פרשת המקלל- מה בעצם קרה שם?

כאשר אנו קוראים את פרשת המקלל, ואת סיפור עונשו הכבד, איננו שואלים: מה בדיוק קרה שם? מדוע הוא הגיע למצב שבו הוא קילל את השם? מה גרם לו "לצאת מהכלים"? האירוע עצמו, נסתר לגמרי מעינינו.

"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל-מֹשֶׁה. וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת-דִּבְרִי לְמַטֵּה-דָן. וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם, עַל-פִּי ה'".

מה היתה הסיטואציה? מדוע "וינצו"? הכתוב הסתיר זאת מאיתנו. ובמקום שאין אמירה ברורה, לכאן נכנס המדרש.

רש"י מסביר בדרך אחת, ושד"ל בדרך שונה לחלוטין. רש"י (בעקבות המדרש) מחבר אליו דברים רבים, שיגדילו את גנותו: בן איש מצרי- הוא המצרי שהרגו משה. בתוך בני ישראל- מלמד שהתגייר. ויצא- מהיכן יצא? מהפרשה שלמעלה יצא, לגלג ואמר… ועוד ועוד. הדבר מזכיר במקצת את "ויקח קרח", שגם אליו חיבר המדרש את הפרשה הקודמת (פרשת ציצית), והירבה גנותו. וכך מתייחס המדרש בהמשך הפסוק אל אימו כאל זונה, פטפטנית (בת דברי- שמדברת הרבה) "ולפי שדיברה עם כל אדם, לפיכך קלקלה". כלומר מדובר על אדם שגדל ללא אבא, ואשר אהב ללגלג על מנהגי עם ישראל.

שד"ל מעלה השערה אחרת. הפוכה:

ואולי גידף מפני שישראלי הכהו, ושאר ישראל היו לעזר לאיש הישראלי.

האירוע חמור דיו ואין כאן הכוונה ליפות את האירוע. ובכל אופן, שד"ל מנסה לתאר אירוע שונה לחלוטין מהמתואר במדרש. שני אנשים רבים, האחד הוריו ישראלים, ואילו השני- אימו ישראלית אך אביו מצרי. השומעים את המריבה מצטרפים לסייע לאחד, ואז השני יוצא מכליו, ובעידנא דריתחא, מקלל את ה'. והשאלה הנשאלת היא: בניחוש על האירוע ותוצאותיו, מי צודק? או נכון יותר: כיצד הגיע שדל לאפשרות הזו? האם אפשר למצוא בפסוקים רמז לעמדתו?

התשובה לכך טמונה בהמשך הפסוקים: התורה איננה מדגישה כלקח, את הצורך לענוש את הגר המקלל בצורה חמורה יותר מאשר היהודי המקלל, אלא ההיפך הגמור:

וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם, מוֹת יוּמָת. כלומר איש, כל איש, אשר יכה כל נפש אדם. ולא רק יהודי. ושד"ל אומר: אפילו גר.

ובהמשך הפסוקים:

"מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה,  כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".

אמור מעתה: אין קשר בין המקלל לבין המוצא שלו, אלא אך ורק קשר בין המעשה שעשה לבין עונשו! דומה, שבדברים הקצרים האלה הכניס שד"ל את כל תפישתו האמונית, על החמלה על כל הנברא בצלם.

טוֹב ה' לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"