fbpx

לפרשת חוקת תש"ף

וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם, וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים

מה  היה  חטאם של משה ואהרן שנענשו עליו את העונש הגדול ביותר האפשרי- לא להשלים את משימתם ההיסטורית? פרשני המקרא עסקו בכך רבות, וגם שד"ל ניסה את כוחו, עד שחזר בו. אך קודם שנצלול לפירושו, נציין שזהו הפסוק שבו מאריך שד"ל יותר מכל פסוק אחר בתורה! כמעט 2300 מילה על פסוק אחד!

הפירוש מתחיל בצורה אפולוגטית משהו:

משה רבנו חטא חטא אחד, והמפרשים העמיסו עליו שלושה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד מהם בדה מליבו עוון חדש. כי הנה דון יצחק אברבנאל הביא עשר דעות, והוסיף עוד אחת מדעתו, והרשב"ץ במגן אבות דף ע"ה הוסיף דעה נוספת, ורמב"ן הוסיף עוד אחת. ואולי עוד כמה דעות אחרות נכתבו, ואני לא ידעתין. אשר על כן כל ימי נמנעתי מהעמיק החקירה בדבר הזה, מיראה שמא מתוך חקירותי יצא לי פירוש חדש, ונמצאתי גם אני מוסיף עוון חדש על משה רבנו.

אבל כצפוי, אחרי שהוא מסביר את כל פרשני הדורות האחרונים, חייב שד"ל לומר את דעתו:

והנה לשעבר נחה דעתי בדעת רמבמ"ן [משה מנדלסון], שהיה החטא במה שפחדו מהקהל וברחו מפניהם אל אוהל מועד. ובפרט כי מצאתי שכך חשבו גם שלושה חכמים אחרים. האחד, ר' אברהם ביבאגו בספרו דרך אמונה… והשני הוא בעל מנחה בלולה… והשלישי הוא קדמון מהנזכרים, והוא בעל ספר אַוַת נפשׁ. והרב החכם בעל ספר באר שבע, בספרו על התורה הנקרא צדה לדרך, שהביא דברי בעל מנחה בלולה…

וכאן נכנס שד"ל לדיון ארוך (מאד!) על עמדתם של פרשנים אלה, שכאמור- דעתם קרובה לדעתו. מי הם אותם פרשנים עלומים? ובכן- כדאי לקרוא עליהם בנספח הפרשנים שבסוף ספר דברים.

 ואז הוא עושה את המהפך:

ואמנם אע"פ שהסכימו בפירוש זה ארבעה חכמים מזמנים שונים ומארצות רחוקות, בלי שיידע אחד מהם מחשבת חברו, ואע"פ שגם אני בפירוש הזה בחרתי במשך ט"ו שנים ושיבחתיו לתלמידי, מכל מקום הנני רואה עתה כי אין משמעות הכתובים מסכמת עם הפירוש הזה. והנני רואה עתה כי משמעות הכתובים אינו אלא כפירוש רש"י וכל הקדמונים, שהיה ציווי ה' יתברך שידברו אל הסלע ממש, ושהיה להם לומר אל הסלע: 'כה אמר ה': הסלע, תנה מימיך וישתה העם הזה', וכיוצא בדברים האלה, כאשר ידבר איש על רעהו. שהרי אין נס גדול יותר בדיבור מאשר בהכאה, כי הכול שווה אצל הסלע, אבל ברושם שהדבר עושה על ההמון, הדיבור אל הסלע היה מתמיה יותר, ולכן היה שם שמים מתקדש יותר.

בדרך כלל מציין שד"ל את התאריך בו הוא שינה את דעתו, אך כאן הוא רק מציין שכעבור 15 שנים מאז שהתחיל ללמד בבית המדרש לרבנים הוא שינה את דעתו, כלומר סביב תר"ה (1845). ואכן, במעקב מסודר אחרי כתבי היד של תלמידיו, אנו רואים כי בכתב יד משנת תר"ג, כתב יד הנמצא באוניברסיטת קולומביה בני יורק, מהמחזור של יצחק פארדו, כתוב רק:

והנה ה' נדרש בעשותו הנס, אך משה ואהרן לא הקדישוהו, כי התראו מפחדם, כאילו אין ה' יכול למלא משאלותם. כלומר, הם לא האמינו ביכולתו של ה' להוציא מים מהסלע, ולכן לא העיזו לצאת אל הקהל הצמא, ולקדש שם שמים.

נחמה ליבוביץ, המקצרת בדרך כלל, מקדישה לפרק חטאו של משה עמודים רבים. לקראת הסוף היא מצטטת באריכות את שד"ל, ומסיימת: 'דברי שד"ל מראים על חיפוש האמת, ועל הנכונות לחזור בו מטעות ולהודות עליה אף לאחר ט"ו שנים של לימוד והוראה'.

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"