fbpx

לפרשת כי תשא תש"ף

ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו

פרשני המקרא בכל הדורות, התקשו מאד בשאלה- מה הן שני הלוחות האלה? מה כתוב עליהן? האם אלה עשרת הדיברות, חמש על כל לוח, כפי שאומרים המדרשים, ואשר אנחנו מכירים מהפסלים המפורסמים של משה?

ואין זו שאלה שולית אלא שאלה מרכזית מאד: "משה קיבל את התורה מסיני" (אבות א' א')- האם את כל התורה כולה? האם ניתן בכלל לחקוק את כל התורה על שני לוחות אבן? האם לא היתה נוצרת אבן כבדה מידי לנשיאה? האם קיבל משה את כל התורה בסיני? גם את ספר דברים, שנאמר במפורש שמשה אמר אותו "אל כל ישראל בעבר הירדן"?

הרמב"ם, בהקדמתו למשנה, תיאר בפרטי פרטים כיצד לימד משה את התורה לבני ישראל, אך לא כיצד קיבל אותה. הוא מצטט את הברייתא המפורסמת, בתחילת פרשת בהר, העוסקת בשמיטה:

'וידבר ה' אל משה בהר סיני', מה תלמוד לומר בהר סיני, והלא כל התורה כולה נאמרה מסיני? אלא לומר לך מה שמיטה נאמרה בכלליה ובפרטיה ודקדוקיה מסיני, אף כל המצוות נאמרו כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני.

ואנו שבים לשאלה: כיצד קיבל משה את התורה? האם חקוקה על אבן, או שמא בעל פה? וכולל גם את הדינים שבפירוש נאמר שהוא העביר לבני ישראל רק כארבעים שנה מאוחר יותר?

שד"ל מביא את הדיון בשאלה הזו, דווקא בפתיחה לספר דברים. ראב"ע כתב שם ש"אם תבין סוד השנים עשר תבין את הסוד".  שד"ל  יוצא בשצף קצף נגד שפינוזה, הטוען כי "סוד השנים עשר" הוא הסוד של 12 האבנים שעליהן כתבו במעבר הירדן את התורה, ומוכיח שהכוונה היא לשנים עשר הפסוקים האחרונים של התורה. הדברים ארוכים למסגרת הזו, אך עמדתו של שד"ל ודבריו החריפים מעידים ללא ספק על דבקותו של שד"ל ב"תורה מן השמים".

*                 *                       *                       *                       *                      

אך מעבר לשאלה מה כתוב על הלוחות, השאלה היא: באילו אותיות נכתבו הלוחות!

אומר הפסוק:

 ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו, לוחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים.

רש"י מצטט את הגמרא במסכת שבת (ק"ד), ואומר על המילים 'משני עבריהם'- היו נקראות, ומעשה ניסים הוא. ומה הוא הנס? שגם אותיות סגורות, כמו- למשל- מ"ם סופית, שנחרתו מצד לצד, לא נשרו אלא נותרו במקומן.

המעיין בגמרא, מבין לאיזה מעשה ניסים מכוון רש"י: דאמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות- בנס הם עומדים. ומסביר שם רש"י: הואיל והכתב היה נראה משני עבריהם היה לו ליפול. במילים אחרות- אם לוחות האבן חרוטים מצד לצד, אות סתומה לא היתה יכולה להחזיק את עצמה באויר. שהרי כיצד תעמוד האות סמ"ך, אם היא חרוטה באבן מצד לצד??

אבל: הרי כיום ידוע לכל ארכיאולוג שהתורה ניתנה באותיות עבריות עתיקות! והאותיות בהן כתוב כיום ספר התורה ("אשוריות"), הובאו (כנראה) ע"י עולי בבל מאשור. האות מ"ם בעברית העתיקה וכן האות סמ"ך בעברית עתיקה  לא אמורות ליפול, אלא דווקא האות עי"ן שצורתה  דומה לסמ"ך שלנו. ואכן, המדרש המקביל בתלמוד הירושלמי אומר שבאותיות דע"ץ (עברית עתיקה), דווקא העי"ן עומדת בנס!

איננו יודעים. לא היינו שם. אך על השאלות- אנו מחפשים תשובות.

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"