fbpx

לפרשת צו תש"ף

על שד"ל ונחמה לייבוביץ

וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, לֹא יֵרָצֶה, הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ, פִּגּוּל יִהְיֶה, וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ, עֲוֺנָהּ תִּשָּׂא (ז' י"ח).

לפנינו משפט מורכב. אפילו מורכב מאד. ניתן להסביר אותו בכמה דרכים, אבל הפירוש הפשוט, נראה לא סביר. שד"ל מסביר את הפשט, וגם מקשה עליו:

אם המקריב יותיר מבשר הזבח עד היום השלישי ולא ישרפנו, אלא יאכל ממנו או יאכיל לאחרים שיאכלו ממנו ביום השלישי, אז לא יהיה קרבנו נחשב לו, אלא פיגול יהיה, וכל מי שאכל מבשרו אפילו בתוך הזמן (ביום הראשון והשני) עוונו ישא. זו היא משמעות הכתוב, אבל זו באמת חומרא גדולה, שמי שאכל מבשר הזבח בתוך הזמן ישא עוונו כאילו אכל פיגול, רק מפני שאחר כן לא נשרף הנותר.

ומדוע אין זה סביר? מכיוון שהאוכל ביום הראשון, כיצד יידע האם הנותר נשרף ביום השלישי או לא?! מוסיף שד"ל ואומר:

ועל זה תמה ר' אליעזר (זבחים כ"ט ע"א): אחר שהוא כשר יחזור וייפסל? לפיכך הוצרכו חכמים להוציא הכתוב מפשוטו, ולפרש שאין הקרבן נפסל באכילת יום שלישי, אלא אם כן בשעת הקרבתו הייתה כוונת הבעלים לאכלו בשלישי..

דברי ר' אליעזר קשים לשד"ל, שהרי מדובר על הוצאת הדברים מפשוטם! ורק לאחר כמה וכמה שנים, הבין שד"ל את הסיבה לתקנת חז"ל, שראו שעקב החשש הזה ממעטים האנשים הבאים לאכול שלמים בבית המקדש:

אחרי כמה שנים שהייתי מתמיה על רז"ל, למה (כדברי רשב"ם) עקרו הכתוב הזה מפשוטו, היום (פורים, תר"ז) זכיתי להבין מה ראו על ככה. וכן בכל מקום שנטו רז"ל מפשט הכתובים, איננו טעות שטעו, אלא הוא תקנה שתיקנו, לפי צורך הדורות, ומי כמוהם רפורמאטור? אבל תקנותיהם היו בחכמה עמוקה, וביראת ה' ואהבת האדם, לא להנאת עצמם או לכבודם, ולא למצוא חן בעיני בשר ודם.

נחמה לייבוביץ, הגדולה שבַּמורות למקרא בדור שעבר, הרבתה לצטט את שד"ל, ולעמת בין פירושו לבין פרשנים אחרים- הן בדורות הראשונים והן בקרב בני דורו. יש האומרים שבזכותה של נחמה לא נשתכח שד"ל, שכן היא היתה (ונותרה) אחת המצוטטות והנקראות ביותר. עד היום.

בגיליונות לפרשת השבוע שלה (משנת תש"ג! השנה השניה מאז התחילה במפעלה), סוברת נחמה שאין פירושם של רשב"ם  ושל שד"ל זהים, למרות ששניהם מנסים לדלות את פשט הכתוב גם במקום שהוא קשה להבנה או לקבלתו כפשוטו. ואין כאן המקום להאריך. לכן- ראוי לצטט שוב את פיסקת הסיום של פירוש שד"ל:

וכן בכל מקום שנטו רז"ל מפשט הכתובים, איננו טעות שטעו, אלא הוא תקנה שתיקנו, לפי צורך הדורות, ומי כמוהם רפורמאטור? אבל תקנותיהם היו בחכמה עמוקה, וביראת ה' ואהבת האדם, לא להנאת עצמם או לכבודם, ולא למצוא חן בעיני בשר ודם.

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"