fbpx

לפרשת קרח תש"ף

 'וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה'

השבוע סיים משה בר סימן טוב את תפקידו כמנכ"ל משרד הבריאות. בחדשים האחרונים, חדשי הקורונה, הוא היה האיש שכולם ייחלו למוצא פיו. והוא זה שעמד 'בין המתים לבין החיים', ובזכותו נעצרה המגפה. אנו מקדישים את השיעור הזה, לכבודו של ברסי.

פרשת קרח, והמרד נגד משה, מקפלים בתוכם שלושה אירועים המסתיימים במוות:

  • הפרק הראשון, המרכזי והידוע ביותר, מסתיים כך: 'וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹותָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ'.
  • הפרק השני, החמור יותר אך הידוע פחות, שקרה כנראה באותו היום- 'וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת'.
  • והפרק השלישי, ממחרת: 'וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת, עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר:  אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'.

התוצאה של האירוע הראשון- שלוש משפחות נבלעות. התוצאה של האירוע השני- 250 נשרפים. אך התוצאה של האירוע השלישי- ' וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת, מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח'. 

השאלה ששאלו הפרשנים לאורך הדורות היתה: קרח עצמו, האם מת? ואם כן, באיזה משלושת האירועים?

שד"ל מתייחס לכך ואומר: וקרח אין ספק כי היה מן הנשרפים (כדעת ראב"ע), כמו שכתוב בהמשך: 'לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי ה', וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ'. ועדתו הם החמישים ומאתים איש מקריבי הקטורת. ומה שכתוב להלן 'וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח', עניינו אוהל קרח וכל אשר לו.

כלומר: הסיבה לכך שקרח לא נבלע, היא בעובדה שהוא היה בין מקריבי הקטורת ב-250 המחתות, ולא יכול היה להיבלע עוד קודם. אך קשה על זה שבכניסתם לארץ, בערבות מואב, כאשר משה מונה את בני שבט לוי, כתוב כך: 'הוּא דָתָן וַאֲבִירָם קְרִיאֵי הָעֵדָה, אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח, וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה  בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ'. אכן קשה, אך ניתן לפרש את הפסוק לכאן ולכאן.

בפירושו של שד"ל שצוטט למעלה, יש עוד משפט:

ומה שכתוב להלן 'ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח', עניינו אוהל קרח וכל אשר לו, על דרך המאמר של וירגיליוס  Jam proximus ardet Ucalegon

הביטוי הלטיני, בניסוח מילולי,  משמעו 'כבר בוער Ucalegon הסמוך' וזה הוא ביטוי המרמז לסכנה קרֵבה, אף כי אין הדבר נאמר במפורש.  הסיפור המיתולוגי הוא על השרפה המתקרבת של טרויה, וזה הוא הבכי של איניאס כאשר הוא מתעורר,  ורואה שהלהבות כבר ליד ביתו של Ucalegonte, אחד היועצים של  Priamus,  מלך טרויה. שהארמון שלו ממש סמוך. הביטוי הזה נכנס לשפה כמשפט המעיד על סכנה מיידית, אך הסכנה כתובה רק ברמז. ובהשאלה אלינו: האדמה פתחה את פיה ובלעה את האוהלים, אך זו היתה רק ההקדמה לדבר הנורא שיקרה עוד מעט- שריפת כל 250 המורדים, כולל קרח עצמו.

הציטוט הזה, ממשורר רומי שחי במאה הראשונה לפני הספירה, כלומר כאלפיים שנה לפניו, מעידה לא רק על רוחב ידיעותיו של שד"ל (צריך לומר שכל ילד איטלקי למד לטינית בבית הספר, והמשורר וירגיליוס נחשב למשורר לאומי, ולכן נלמד בכל בתי הספר), אלא גם על המוכנות להכניס לפירושיו משוררים ואנשי ספר מעמים אחרים, אם חשב שהדבר מוסיף להבנת הטקסט או הסיטואציה המתוארת.

שבת שלום,
יונתן בשיא

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"