fbpx

פרשת שלח לך תש"ף

וְיָתֻרוּ /  וְלֹא תָתֻרוּ 

פרשתנו, המתחילה בפרשת המרגלים, ומסתיימת בפרשת ציצית, מתוחמת גם בפועל דומה, שיש לעמוד עליו. כיום זה הוא פועל השגור בפינו עד שאיננו שמים לב למשמעות שלו. והמעניין הוא, שהפועל זהה גם באנגלית, ובכל השפות האירופאיות. התר הוא התייר, והתיירות שווה ל- TOURISM.

אבל בתנ"ך, הפועל 'לתור' מופיע מספר קטן מאד של פעמים, כ- 20, ומחציתן בפרשתנו. בטרם נראה את פירושו של שד"ל, נראה את הפירוש העכשוי: אברהם אבן שושן (הן במילון והן בקונקורדנציה שלו), מזכיר את המקור באכדית ובערבית, ונותן מספר משמעויות קרובות: סייר; ריגל; חקר ודרש; ובהשאלה- הלך בשרירות ליבו (כמובן בהתבסס על המופע בפרשת ציצית). והוא משער שגם הפועל 'שוּר' (הביט) בא מאותו המקור.

את שד"ל הפועל הזה מאד עניין. והוא שב ועסק בו כמה וכמה פעמים. נביא קודם את דבריו בפרשתנו, ואחר כך נוסיף:

ויתֻרו: שורש תור ענינו סבוב, ודומה לו 'וְתָאַר הַגְּבוּל' (יהושע ט"ו ט'), ותרגומו: ויסחר, ענין סבוב, וכן (ישעיה מ"ד י"ג) 'וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ' (כאשר העירו כבר רש"י ורד"ק) הוא לשון סבוב. ומזה לדעתי כל לשון תואר הם הקווים הסובבים הצורה ומגבילים אותה, וכן תַּאַר בערבית ענינו סָבַב, ומזה (למטה ט"ו ל"ט)  'וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם', ענינו לא תשוטטו, לא תלכו כה וכה (רחוק מעבודת ה') אחרי הנהגת ליבכם ועיניכם. וכן שרש רִגֵּל נגזר מן רֶגֶל, ועיקר הוראתו לשוטט הנה והנה, ומזה רכיל ורוכל. והנני מבטל מה שכתבתי על שורש תור ועל שורש רגל ב"בכורי העיתים" תקפ"ו.

ובכן, שד"ל יוצא מהפסוק בישעיהו, מחבר בין 'תור' לבין 'תאר', ומניח שהמקור היה הפעולה הסיבובית, ובהמשך התפתחות השפה השימוש במילה התרחב לשימושים נוספים, של סיור וגם ריגול, [ובימינו- גם לתיירות].

אך המשפט האחרון צד את עיני: 'והנני מבטל מה שכתבתי בביכורי העיתים'. ובכן, ביכורי העתים היה כתב עת של תנועת ההשכלה היהודית  באוסטריה ובגליציה שיצא לאור בווינה בשנים 1820 עד 1831. אליו שלח שד"ל הצעיר את מחקריו הראשונים בלשון העברית. במאמר משנת 1826 (והוא בן 26) מספר שד"ל כי 'אביר המליצים Blair' כתב כבר במאה ה- 17 כי אין בנמצא שני פעלים שיהיו שווים בדיוק זה לזה, בכל לשונות תבל, כולל בלשון הקודש. כך החלו חוקרים שונים לחפש מילים נרדפות, ולהסביר את ההבדל ביניהן. ובהמשך: 'גם אני נתתי את ליבי על החקירות האלה, ותמצא המלאכה חן בעיני, ואעבוד בה בלב שלם ובנפש חפצה, עם היותה עבודת פרך, ולא אוכל לכחד כמה אמצא בחקירות האלה מן הנועם והתענוג, בהיגלות לנגד עינינו כמעט בכל מקרא מן המקראות דבר חדש אשר לא שיערו הראשונים..'.

וכאן הוא מגיע לפרשתנו:  'והנה לפניך שתי מילים- תָּר, מְרַגֵּל, הנראות כשתי אחיותתאומות,אךענייניהן הן ההיפך ממש. ואתה, ידידי, ראה גם ראה, כי האיש אשר יתור יחפש את הטוב, כמו 'לתור להם מנוחה'. ובהיפך, האיש המרגל יבקש את הרע, כמו 'מרגלים אתם, לראות את ערוות הארץ באתם'. והלשון נגזר מן רָע גִּילָה . והנה משה שלח את שנים עשר האנשים לתור את הארץ, למען יראו את טובה, והמה השחיתו והתעיבו עלילה, והפכו מחשבת שולחם, ולכן אנו קוראים להם מרגלים, למרות שבפרשת שליחותם לא נקראו כי אם בשם תרים.

התאוריה כיצד נוצר הפועל לרגל- ממש מקורית. אך- כאמור- היה לשד"ל  הכח לומר, שנים מאוחר יותר, שהתאוריה הזו לא מחזיקה מים..

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"