fbpx

"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם"

חז"ל התלבטו האם לכלול את קהלת ב- 24 ספרי התנ"ך, כדברי הגמרא במסכת שבת: "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה". ולא גנזוהו בעיקר בגלל הסיכום של קהלת. בפסוק האחרון שאחרי כל ההתלבטויות, הוא מסכם: "סוף דבר". סיכומו של דבר. "את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".

ישעיהו לייבוביץ, כלל את קהלת בספר שנקרא חמישה ספרי אמונה. הספרון מבוסס על הרצאות שנתן בגלי צהל, באוניברסיטה הפתוחה, שאותן שמעתי חזור ושמוע מעל גבי קסטות (מי עוד זוכר?), בעת נסיעה במכונית. ועדיין מהדהד בתוכי דיבורו החתוך והחד של פרופ' לייבוביץ, בנתחו את הפסוק האחרון של קהלת: (בשקט): נאמר "כי זה כל האדם". אבל לא נאמר (בצעקה) "כי זה טוב לאדם, אלא כי זה כל האדם". ובהמשך: "במשך כמעט 13 פרקים קהלת חוזר ומציג את השאלה מה טוב לאדם. או- בניסוחים אחרים- "מה יותר לאדם" או "מה יתרון לאדם". ה"טוב" וה"יתרון" הם בסיפוק הצרכים והדחפים והאינטרסים של האדם. אך בסוף הוא מבטל זאת מתוך עיון מעמיק יותר.

שד"ל שינה את דעתו ביחס לקהלת מן הקצה אל הקצה. את פירושו הוא כתב בהיותו בן עשרים, תוך קטילת התפישה של קהלת ביחס להשגחה הפרטית. את הפירוש הוא כתב תוך כדי ויכוח עז עם בן דודו (שחבד"ל) אך לאחר מכן הוא הכניס את הפירוש למגירה…

כאשר עסקנו בהוצאה לאור של קהלת, כחלק מפירוש שד"ל לנ"ך, מצאנו גם צרור מכתבים אותם כתב ארבעים שנה לאחר מכן, כאשר הגיש לדפוס את הפירוש, שעבר שינויים רבים. וכך כותב שד"ל, במכתבו ליצחק בלומנפלד, עורך "אוצר נחמד":

ולא אוכל להיפרד מספר קהלת בלי שאודיעך כי רע בעיני מאד מה שפירשתי על סוף דבר הכל נשמע.. נראה לי שאין כאן סתירה בין הספר והסיום, כי רוב דברי הספר מקיימים ההשגחה והשכר והעונש בעולם הזה. אין ספק שכוונת המחבר היא לומר שיראת האל ושמירת מצותיו הוא דבר עיקרי לאדם, שכל הצלחתו תלויה בזה.

ואולי ישאל אדם ויאמר: אם הדבר העיקרי לאדם אינו אלא ליראה את ה' ולשמור מצותיו, מה צורך היה לקהלת לחבר הספר הזה? ומה הועילה כל התפלספותו ומה פרי כל חקירותיו, אם לא הודיענו אלא מה שכתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ושגור בפיהם של כל חכמי ישראל?

לזאת אשיב כי קהלת ראה כי רוב חטאות אדם ומעשיו הרעים נמשכים מאהבת התענוגים, או מאהבת הממון או מאהבת ההנאות לפיכך התחכם להראות כי הכל הבל. 

וסיום המכתב הוא הלב של דברי שד"ל:

ואני שבילדותי דברתי דופי על קהלת, הנני מודה כי הוא היה רבי ומורי ומלמדי להועיל, והוא אשר הדריכני בדרך אשר הלכתי בה כל ימי, והיא לשמוח בחלקי, ולהבין כי אין יתרון לאדם בכל עמלו, ואם יעשה דבר מגונה כדי להרבות הצלחתו, לא יועיל מאומה, ואם יצבור כעפר כסף לא יוסיף לנפשו שמחה ושלום. וברוך ה' שהחייני וקיימני והגיעני הלילה הזה (ליל י"א טבת, תרכ"ג שתי שעות אחר חצות) לגלות מה שבלבי עתה על ספר קהלת, ואם ירצה ה', עוד אוסיף לחקור בענייניו פעם אחר פעם, ובפעם הזאת די בזה. והרשות בידך לעשות בדברי אלה כטוב בעיניך.

שד"ל נפטר שנתיים לאחר כתיבת המכתב הזה. עורך "אוצר נחמד" אכן הדפיס את המכתב וכך למדנו על אופיו של שד"ל, שלא הפסיק לחקור כל חייו את התנ"ך בכלל, ואת קהלת בפרט, ולא התבייש לחזור בו מדברים שחשב פעם, והיום שינה את דעתו.

והשוואה מדוקדקת של מחשבת שד"ל הזקן על קהלת, לדברי ישעיהו לייבוביץ, מראה שבאופן מפתיע למדי, דעותיהן קרובות מאד זו לזו.

יונתן בשיא

שבת חול המועד סוכות תש"ף

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"