fbpx

ישעיהו – מבוא

ספר ישעיהו הוא היחיד מבין ספרי התנ"ך אותו ערך שד"ל והוציאו לאור עוד בחייו. את תהליך לידתו של הפירוש מתאר שד"ל עצמו, בסוף פרק ל"ה:

"בששי, בשבעה עשר יום לחודש שנת תקצ״א השלמתי פירוש ל״ה סימני ישעיה אלה ותרגומם, מקץ ששת ימים ושלושים ומאת יום. ברוך הנותן ליעף כח.. אשר היה עמדי בביאור נבואות הנביא הזה ומליצותיו הסתומות והחתומות, ויאזרני חיל למלחמה להציל מפי הכופרים השואגים לטרף את הנבואות אשר שללו מישעיה, למען כחש בנבואה מן השמים..".

סיום הפירוש נמשך עוד זמן מה, ובהקדמה של שד"ל לישעיהו (ראה להלן) הוא מציין: "פירוש ישעיה זה עם התרגום האיטלקי הנספח אליו.. היתה התחלתו בסוף ניסן תקצ"א, והשלמתיו ביום י"ג אדר ראשון תקצ"ב". כלומר בתוך פחות משנה (!) היה הפירוש מוכן, כולל התרגום לאיטלקית.

ואולם יחלפו עוד שנים רבות עד שהפירוש הזה יודפס, וזאת- בעיקר עקב חסרון כיס. בסופו של תהליך ארוך (המתואר אף הוא בהקדמה) מחליט שד"ל להדפיס את הפירוש קונטרס אחרי קונטרס, חוברת אחרי חוברת, ובהכנסות שיהיו לו ממכירת החוברת הראשונה הוא יממן את החוברת הבאה וכן הלאה. מחירה של כל חוברת היה 1.5 פראנק, ולפי חשבונו, אם ימכור 100 חוברות, יהיה לו את הסכום הנדרש על ידי בית הדפוס.

שד"ל, המתאר את התהליך המפרך לפרטי פרטיו, מסכם את זה בצורה אופטימית:

"והנה גם כי מאד נכספה נפשי בכל משך השנים הללו לראות מלאכתי מפורסמת בעולם, לא הייתי מצטער על היות שערי הדפסתה נעולים בפני, כי ראיתי כי בעברי עליה כל שלוש שנים עם תלמידים חדשים, הייתי תמיד מתקן שגיאותי וממלא חסרונות מלאכתי, ובפי ובלבבי הייתי אומר, כל מה דעבדין מן שמיא לטב".

בזכותו של יוחנן דיקסטרו, יש בידי את שבע החוברות האלה, שיצאו בין 1855 לבין 1867 (כלומר החוברות האחרונות יצאו שנתיים אחרי מותו של שד"ל), ואת כל ההגהות לפירוש עשיתי על פי ההדפסה הראשונה הזו. צילמנו את השער של החוברת הזו למעלה, ובה כתוב (בתרגום לעברית): חוברת שביעית ואחרונה, לאחר מותו. 

יש בידנו גם כתבי יד של תלמידי שד"ל, וכתב יד אחד, המלא מחיקות ותוספות הוא כנראה כתב ידו של שד"ל עצמו. את עמוד השער של אחד התלמידים, שמואל שלמה אולפר (שש"א) אנו מצרפים בסוף המבוא, עם תרגומו מאיטלקית לעברית.  עם זאת, מאחר ואת ישעיהו ערך שד"ל עצמו לדפוס, לא מצאנו נכון להשוות בין כתבי היד (מלאכה מסובכת בפני עצמה). 

וחזרה לחוברות שהכילו את הפירוש (והתרגום):

פתרון למימון ההדפסה נפל לידיו של שד"ל בדמות אברהם הכהן מפריז, אשר הסכים לרכוש 100 חוברות מכל קונטרס שייצא לאור, ובכך פתר לשד"ל את הצורך המיידי לממן את ההדפסה. בדרכו המיוחדת, מודה לו שד"ל לא רק בגוף ההקדמה, אלא גם בכתיבת שיר לכבודו בראש הפירוש. בשנת 1868, כשנה לאחר פרסום החוברת השביעית (והאחרונה), כלומר לאחר סיום הפירוש כולו, אזלו החוברות הראשונות, ולכן ניגשו בניו להדפיס הוצאה שניה, של הפירוש כולו, על 648 העמודים שלו.

על בית המדרש לרבנים בפדובה, ועל תולדות חייו של שד"ל, כתבנו במבוא לתורה, ואין צורך לחזור על הדברים. גם את תאור טכס הפתיחה של בית המדרש, בשנת 1829, הוספנו בנספח בסוף ספר דברים. ובכל אופן, חשבנו שנכון יהיה להוסיף נספח תלמידים, שבו יוכל הקורא והחוקר למצוא בנקל את כל המקומות בהם מופיע כל אחד מהתלמידים, ואיתו נספח ובו כל התאריכים שבפירוש, וכן נספח של פרשנים, שעליו אני מבקש להוסיף:

שד"ל מרבה לצטט פרשנים, בני עמנו ובני עמים אחרים, בפירושו לישעיהו. מאחר והוא צפה להתנגדות אפשרית על כך שהוא מסתמך על דבריהם, הוא מסביר בהקדמה שלו:

"ועוד דבר לי אליך ידידי הקורא, והוא שלא תתמה בראותך אותי מזכיר כמה פעמים שמות מפרשים אשר לא מבני ישראל המה. דע ידידי כי זה כשמונים שנה צרעת המינות פרחה בחכמי הפרוטיסטאנטי אשר באשכנז, והחלו לכחש באותות ובמופתים ובנבואה ובתורה מן השמים, והם הנקרים ראציונאליסטי, ויש מהם גדולים בחכמת לשון הקודש, וכתבו פירושים על ספרי הקודש, בחכמה ובמזימה, בערמה ובמרמה, וספריהם מלאים כפרים עם נרדים, וכל מיני מגדים, וגם פחים ומצודים, ובגד בוגדים, ושושנים וחוחים, ודברים נכוחים, ומשאות שוא ומדוחים. ובראותי רבים מבני עמנו בארצות הצפון טועים אחריהם ומקבלים דבריהם בלי הבחנה, והדעות הכוזבות החלו להיכנס במחנה העברים, מצאתי עצמי מחוייב להביא אותן במצרף, כדי לפקוח עיני תלמידי, ולהצילם מהיות גם הם נפתים אחריהן. ולפיכך הזכרתי פירושיהם, גם במה שאינו נוגע לענייני האמונה, כדי להראות לתלמידי כי פירושיהם הטובים לקוחים הם רובם מן המפרשים שלנו, ושאמנם כאשר נטו מאחרי חכמי ישראל לא אמרו על הרוב אלא דברים בטלים. ואם לפעמים מצאתי להם (או לנכרים אחרים גם מהקדמונים שלא היו ראציונאליסטי) פירוש חדש הצודק מכל צדדיו, לא דחיתיו, אבל קיבלתיו, וכבדתיו בשם בעליו, כי האמת לבדה היא מגמתי, ואמונתנו תהילה לאל איננה מפחדת מן האמת".

כלומר יש לשד"ל שתי הנמקות, שונות מאד זו מזו: מחד- אני נאלץ לצטט פרשנים לא יהודיים, על מנת למנוע את דעותיהן הכוזבות מלהתקבל על דעת תלמידי. ומאידך- לעיתים דעותיהן והגיונם- נראים בעיני.  עם זאת, הוא מקפיד תמיד לצטט קודם את הפרשנים בני עמנו, ורק אחר כך פרשנים בני עמים אחרים.

אין בכוונתי להעמיק יותר בדברים האלה, שאם לא כן יהפוך המבוא למחקר. רבות כבר נכתב על הדבקות של שד"ל בטקסט המקראי, לעומת המוכנות שלו לתקן מילה זו או אחרת בנביאים, את עמדתו בנושאי ניקוד וטעמים (בהם הרשה לעצמו יותר חופש, מתוך הידיעה שהם התווספו רק במאה השביעית), השוואה לשפות שמיות אחרות, ועוד ועוד. ראוי לציין בהקשר הזה את עמדתו השלילית המוחלטת של שד"ל לחלוקת נבואותיו של הנביא ישעיהו לשני אנשים, ישעיהו הראשון (עד סוף פרק ל"ט),  וישעיהו השני, (מפרק מ' ואילך). גישה זו צוברת תומכים רבים בקרב פרשני המאה ה-19, ונגדה יוצא שד"ל בשצף קצף. 

מאחר ואני נאלץ לחלק את ישעיהו לשני כרכים, עקב גודלו של הפירוש (למעלה מ- 160 אלף מילים), אמרתי בליבי: החלוקה לא תהיה עד פרק ל"ט ומפרק מ' ואילך, אלא תהיה עד סוף פרק ל"ה, ומפרק ל"ו עד ס"ו. ואני בטוח שבכך אני מיסב קורת רוח לנשמתו של שד"ל.

נספח הפרשנים הוא עמוּס. חלקם לא מופיעים כלל בפירוש לתורה. חלקם עתיקים מאד, וחלקם קרובים בזמנם לשד"ל. הכל על מנת להציג בפני הקורא את רוחב דעתו וידיעותיו של שד"ל.

ולבסוף:

אף שההדפסה החדשה של פירוש שד"ל לישעיהו נסמכת על ההוצאה הראשונה (1855 ואילך), אי אפשר שלא להזכיר במבוא את העבודה הענקית שעשה ש"א נכון, בהוצאה לאור (הוצאת דביר, 1970) של פירוש שד"ל לישעיהו, בסיועם של פנחס שלזינגר ומאיר חובב, שהתקינו לדפוס את ההוצאה. ההנגשה של שד"ל לקורא הישראלי, הן בפירושו לתורה (1967) והן בפירוש לישעיהו, מהם הושמט התרגום לאיטלקית, ואשר הודפסו במספר מהדורות, יצרו את הקשר בין לומדי התנ"ך בימינו לבין אוצרות הרוח שנוצרו ע"י חכמי איטליה במשך הדורות,  ובהם שד"ל, ענק הרוח של יהדות איטליה במאה ה- 19. יהי רצון שתהיה גם מהדורה זו שלנו, יד ושם לשלמה אומברטו נכון, מנהיגם של יהודי איטליה במדינת ישראל המתחדשת, שרוחו שרתה גם עלינו בעת המלאכה הרבה על הוצאת פירוש שד"ל לישעיהו.

ושנזכה כולנו לאמור בתפילת הבוקר:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. בַּעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ. וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים כֵּן תְּחָנֵּנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ: וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. לִשְׁמֹעַ. לִלְמד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּורָתֶךָ בְּאַהֲבָה:

 

יונתן בשיא

מעלה גלבוע, תשרי תשע"ט

מעוניינים לקבל למייל שלכם כל שבוע - שד"ל בשבוע? מוזמנים להשאיר את הפרטים שלכם

   
       
   

   

       
   

   

אני מאשר/ת קבלת מיילים
   

   

     
   

פירוש שד״ל לתורה

הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה. הפירוש נכתב רבדים רבדים, המציגים בבהירות את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה בבית המדרש לרבנים.
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"