fbpx

פירוש שד"ל לתורה

פירוש שד"ל לתורה

מהדורת כתב יד האחים פארדו ותלמידים נוספים

חמישה חומשי תורה עם רש"י והפטרות
שיטתו הייחודית של שד"ל, גדול חכמי איטליה במאה ה-19, נחשפת בפירושו המקורי לתורה שמהלך בין דבקות במסורת היהודית לפרשנות מודרנית החותרת לאמת מדעית ולרציונאליזם.
הוצאה חדשה של פירוש שד"ל לתורה, מבוססת על השוואה בין מספר כתבי יד של תלמידיו, ובעיקר כתב היד המקורי של האחים יעקב ויצחק פארדו, והשוואתם להוצאה המודפסת של הפירוש הראשון, בפדובה שבאיטליה (תרל"א עד תרל"ה) הפירוש נכתב רבדים רבדים, המוצגים ע"י גופנים שונים, ומציגים כך את ההתפתחות של הפירוש לאורך עשרות השנים בהן לימד שד"ל תורה את בבית המדרש לרבנים.
"סדרת החומשים שארון הספרים היהודי אינו שלם בלעדיה"

על הספר...

פרופ' אביעד הכהן | דיקן המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט" ( 2016 )

הזדמנות נדירה להיכנס ל"מעבדה" של שד"ל ולהתחקות אחר דרך יצירת חיבורו לתורה. על הדרך נגלות לעין המעיין תובנות פסיכולוגיות ופרשניות מרתקות. פירושו של שד"ל בכלל, והמהדורה המעולה שלפנינו בפרט, אינם "עוד" פירוש, אלא מים עמוקים שכל הצולל בהם מובטח לו שיזכה לדלות מהם פנינים.

איתמר מרילוס | ביקורת ספרים בעלון 'שביעי'

כפרשן מקרא מתבלט פירושו בפשטות ובהיצמדות לפסוקים, תוך ניסיון להיעזר בידע הרחב שלו בכדי לפתור שאלות שהתעוררו במהלך הקריאה. אמנם למעלה ממאתיים שנה עברו מאז פעל שד"ל, אבל אני יכול להעיד שבזמן הקצר שחלף מאז התוודעתי לפירוש זה אני נהנה מאוד ללמוד אותו. השפה העכשווית כאילו נכתב הפירוש כמעט בימינו ממש, והשאלות והתשובות שמעלה שד"ל רלוונטיות מתמיד. את שד"ל העסיק מאוד הניסיון לבסס את המקרא תוך שימוש בשכל הישר ובידע המדעי, כך שהמקרא יתיישב עם הבנתנו.

כתב היד שנתגלה בספריה | יונתן בשיא

בספרייתו של אבי המנוח היה ספר אחד, כתוב בכתב יד צפוף, הדומה לכתב רש"י אך שונה ממנו. אינני יודע כיצד הגיע ספר זה לרשותו. האם מדור לדור, מאב לבן בתוך המשפחה, או שמא בדרך אחרת?...
הרב יצחק פארדו שנולד בליבורנו בשנת 1824, ונפטר בה בשנת 1892 היה בנו של הרב דוד שמואל פארדו, שכיהן כרבה של וורונה במשך 33 שנה, משנת 1825 עד מותו בשנת 1858. ליצחק פארדו היה רק אח אחד - יעקב חי פארדו (יח"ף), שנולד שש שנים לפניו (1818) ונפטר בדמי ימיו (1839). שניהם היו תלמידיו של שד"ל. בספרייתו של אבי גיליתי את כתב היד של פירוש שד"ל לתורה, אותו התחיל לכתוב יח"ף, וסיים אחיו יצחק. בהקדמה לפירוש זה נכתב כך:
בראשית ושמות, מפורשים ומתורגמים מלאכת החכם שד"ל מכתב ידי החכם מה"חר יח"ף זצ"ל, בהיותו במדרש הרבנים בפדובה בשנת תקצ"ו ותקצ"ז. ואני יצחק אחיו, הוספתי בו הנוספות והתיקונים אשר תקן שד"ל במלאכתו מיום בואי ללמוד במדרש הזה בשנת תר"ג. המקום יזכה אותו ואותי ואת כל תלמידיו להגדיל תורה ולהאדירה לרוב ימים ושנים ויזכני למלא מקום אחי זצ"ל בתורה בחכמה ובמעשים טובים לנחת רוח לנשמתו הטהורה המתענגת בצל שדי ולשמחת אבי ואימי יולדי ישמרם האל ולשמחת כל בית ישראל אמן.

נותרה בידינו דרשה אותה נשא (באיטלקית) הרב יצחק פארדו בבית הכנסת של וורונה, דרשה המעידה על החינוך אותו ספג בבית מדרשו של שד"ל, אך גם נותנת לנו לחוש במייחד את קהילות יהודי איטליה בכל הדורות: אהבת אלוקים, אהבת האדם, תחושות של חמלה ושל השגחה המהווים את הציר סביבו סובבים חייו של האדם היהודי:

יהי רצון שכוונות טובות אלה ידריכו אתכם בכל זמן ובכל מצב: - אהבת אלוקים תדרבן אתכם לחבב מידות טובות. - האוהב את אלוקים מתנזר מכל דבר שהוא בלתי ישר, נבזה ופוגע בכבוד האדם. - האוהב את אלוקים, אוהב ומכבד את הוריו שהם הביטוי העדין ביותר של ההשגחה האלוקית. - האוהב את אלוקים, מכיר בכל בני האדם כבנים לאותו אב, עוזר ומנחה אותם בכל מצוקותיהם. - האוהב את אלוקים, אוהב סדר, הסתפקות במועט, חיים פעילים... למשך כל חייו הוא מחוזק ע"י ברכת אלוקים שלעולם אינה לוקה בחסר למי שזכאי לה.

יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.
שד"ל היה נציגה האותנטי של יהדות איטליה. אבי המנוח נולד בוונציה, ואימי - תיבדל לחיים ארוכים - נולדה בפרארה (Ferrara). שתיהן בקירבת פאדובה שבה חי שד"ל, שם העמיד את בית המדרש שלו, ומשם הקרינה אישיותו לכל קהילות איטליה. בת דודתי לאורה נשואה לעמוס לוצאטו, שהוא נכד נכדו של שד"ל. ויש גם קשר נוסף: הסבא של הסבתא שלי, הרב יצחק פארדו (Pardo), היה תלמידו המובהק של שד"ל.

תקציר הקדמת שד"ל לפירושו לתנ"ך - הודפסה בראש הפירוש לישעיהו, ומהווה כעין מבוא לכל פירושיו של שד"ל לספרי התנ"ך

הפירוש הזה אשר אנוכי נותן לפניך היום, ושאר הפירושים שהוצאתי לאור במשך שלושים שנה, ואחרים שכתבתי ועדיין לא ראו אור הדפוס, כולם מיוסדים על עשרה יסודות, ואלו הם: היסוד הראשון הוא מציאות הבורא, כלומר שהשמים והארץ וכל צבאם אינם קדמונים, אבל היתה להוייתם התחלה, ונבראו ברצון הבורא שהוא חוץ להם ונבדל מהם. מי שהורגל בפילוסופיה המזויפת של שפינוזה ותלמידיו, והרגיל עצמו לחשוב שהעינים לא נעשו בכוונה למען נראה, מחשבותיו רחוקות כרחוק מזרח ממערב ממחשבות הנביאים ושאר בעלי ספרי המקרא, ורחוק הוא שיוכל להבין דבריהם על אמיתתם, והוא מסלף ומשבש, ולא מפרש, והוא מייחס לאבותינו ולנביאינו ולחכמינו דעות מתנגדות ממש לאמונתם, אשר עליה מסרו נפשם אלפים ורבבות מישראל. היסוד השני הוא ההשגחה והשכר והעונש בעולם הזה. מי שהורגל לייחס הצלחת האדם לשכלו ולחריצותו, ולומר: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי, לא יתכן שיהיו ספרי הקודש מובנים לו על אמיתתם, אבל יעשה בהם פירושים רחוקים מכוונת כותביהם. היסוד השלישי הוא המופתים למעלה מן הטבע והנבואה. מי שלא יאמין שהיו בעולם ברצון הבורא מאורעות שלא כמנהגו של עולם, כגון המן שאכלו אבותינו במדבר, הוא יסלף דברי הנביאים, ואי אפשר שיבין ספרי המקרא לפי אמיתת כוונת בעליהם, וכמה פעמים יצטרך גם כן להטיל בהם מום ולכחש קדמותם. היסוד הרביעי הוא אהבת האמת. והוא שתהיה תכלית מגמתנו להבין אמיתת כוונת הכותבים, ולא תהיה בחדרי לבנו תשוקה למצוא בספרי הקודש סיוע וחיזוק לאמונות וסברות שבאו לנו ממקום אחר, בין שיהיו סברות פילוסופיות, או אמונות תורניות מקובלות באומה. המידה הזאת, מציאותה יקרה מאד במפרשים, והיא נמצאת במדרגה רמה ברש"י ז"ל ובבן בתו רשב"ם, שעם היותם דבקים בלב שלם בדברי רז"ל, לא נמנעו מלפרש הכתובים לפי פשוטם. אף אם יהיה פירושם מתנגד להלכה. היסוד החמישי הוא לצאת ממקומנו ומזמננו, ולהביא עצמנו בזמן הכותבים ובמקומם. וזה ודאי לא יתכן לנו לעשות בשלמות, אבל קצת מזה אפשר ואפשר, היסוד השישי הוא ההרגל בספרי ישראל הקדמונים, ובכתיבה בלשון הקודש. כי ריבוי הקריאה והכתיבה בשאר לשונות סוגרת בעדנו הבנת הדיבור העברי, שהוא לפעמים קצר מאד וסתום, והולך בדרך הדיבור הטבעי היוצא מקירות הלב. ומזה נמשך כי חכמינו ז"ל ואחריהם רש"י הצליחו בהבנת קצת כתובים, שטעו בהם אחר-כך כמה חכמים גדולים. היסוד השביעי הוא להעמיק העיון בטעמי המקראות, כי הטעמים הם הקריאה המקובלת פה אל פה עד חכמי בית שני, שהתקינו מקרא סופרים וקריין ולא כתיבין וכתיבין ולא קריין, והם ודאי היו מרגישים תהלוכות הלשון יותר ממנו. היסוד השמיני, צריך מלבד זה שיהיה המפרש בעל נפש שירית בשירי הקודש ובמליצות הנביאים. אבל התכונה השירית הזאת צריך שתהיה טבעית, או קנויה מתוך שירי המקרא, לא מתוך שירי יון ורומי, כי אין דרכיהם של אלו כדרכיהם של אלו. היסוד התשיעי הוא כי פירושי חכמינו ז"ל וגם התרגום והתנועות והטעמים אינם תמיד ראיה על מה שהיה לדעתם פירוש המקראות, היסוד העשירי הוא כי ספרי הקודש נשמרו תמיד בקרב ישראל כסגולה יקרה וחמודה, ומעולם לא נשלחה בהם יד לזייפם ולהוסיף ולגרוע בהם. ועם כל זה לא היה אפשר שלא ימצאו בהם כה וכה קצת חילופי נוסחאות, שאחת מהן היא הנכונה אשר יצאה מתחת ידי בעל הספר, והאחרת אינה אלא שגגת הסופר המעתיק. וזה היה מצוי יותר בדורות הקדמונים, כשלא היו הספרים מחוברים באגודה אחת, כי ספרים הרבה היו בישראל, וכל החפץ היה כותב ספר חדש, והיו החכמים עוסקים כולם בספר תורת משה, ובשאר הספרים היו קוראים איש כרצונו, ורבים מהספרים הקדמונים אבדו...