מאמרי שד"ל

מבוא / יונתן בשיא

אסופות רבות של מאמרים מפרי עטו של שד"ל יצאו לאור לאחר מותו. האסופה הבולטת שבהן היא 'איגרות שד"ל', בתשעה כרכים, שלוקטו ע"י בניו- ישעיהו ובנימין- והמחזיקים כ- 600 איגרות, על קרוב ל- 1500 עמודים. איגרות אלה מקיפות חלק גדול מחייו של שד"ל, ומלמדות אותנו רבות על האיש ופועלו. עריכתם נעשתה על ידי יצחק חיים קסטיליוני, בטריאסטֶה, העיר בה נולד (1800) שד"ל, התחנך, עד שנדד לפדובה (1829) ללמד בבית המדרש לרבנים שנפתח שם, וגם הפך לגדול חכמי איטליה במאה ה- 19. 

האיגרת הראשונה נכתבה על ידי הילד שד"ל (בן ה- 12!), ובה הוא כותב לאביו, בערב פסח, בחרוזים:

אמנם באתי בשיטות מועטות לפניך/ כי ידעתי רוב רחמיך,

ורוב הכרתך בחולשת דעתי/ הכרת פני ענתה בי,

ונכון ליבי בך בטוח/ כי יודע אתה מתמול שלשום שאין בי מוח,/ לא בחיל ולא בכח, 

ואתה עתה ברוך אדנִי/ ולא אמיר כבודך בבר חילונִי,

מעתה ועד עולם/ ונשמח יחד בביאת גואל הרם,

אמן כן יהי רצון.

קולי זה, בנך שמואל דוד

המוכן לעבדך תמיד

 

ואילו האחרונה נכתבה עשרה ימים לפני מותו, בערב ראש השנה תרכ"ו (1865. הוא נפטר בערב יום כיפור). ובה הוא מלין על זקנתו:

'צר לי כי במה שנדפס ממאמרי 'יסודי התורה' נפלו קצת טעויות דפוס, גם צר לי על דקוּת האותיות, שקריאתן כבדה עלי מאד, עתה בימי זיקנתי, יען וביען שד"ל בגימטריה – סגי נהור' [עיוור].

ה'איגרות' יצאו בדפוס לאורך שנים ארוכות: חמשת הכרכים הראשונים הודפסו החל משנת 1882, וארבעת הכרכים הנוספים כעשר שנים מאוחר יותר. בנימין בן שד"ל, שהיה רופא, אף לא זכה לראות בסיום המלאכה, כשנפטר (בן 42) בשנת 1893.

האיגרות נכתבו רובן בעברית, אך יש גם איגרות באיטלקית, צרפתית וגרמנית. וציטוטים רבים יש בתוך האיגרות, בשפות רבות נוספות: לטינית, יוונית עתיקה, ארמית (גם ארמית סורית) ועוד. 

בינתיים יצא גם הקובץ "פניני שד"ל" (1888), שהקיף חומר נוסף מפרי עטו של שד"ל, ועוד קבצים נוספים. ואז, בשנת 1913, יצא בדפוס הספר "מחקרי היהדות", שניסה לכנס מתוך העיזבון של שד"ל את השאור שבעיסה. את המאמרים העקרוניים המרכזיים של שד"ל. אלה שהודפסו בעבר ואלה שרק עברו מפה לאוזן. ועוד נחזור בהמשך המבוא לעסוק בבחירת המאמרים שב"מחקרי היהדות".

ומאז – לא פסק שטף האסופות. כל עורך בחר במאמרים אחרים, וגם בארץ ישראל המתחדשת, לא נפקד מקומן. יש בידִי מספר רב של אסופות כאלה: 'פרקים במשנתו של שד"ל' בעריכת הרב מ.ע. הרטום, (1968), 'מגילות לבתי הספר- שד"ל, דפים נבחרים ומבוארים', נערך ע"י ד"ר א. בן ישראל (1930), 'שד"ל, לקט מתוך כתביו' בעריכת ד"ר אלקושי בהוצאת מ. ניומן (1948), 'כתבים' בשני כרכים, בהוצאת ספריית דורות ומוסד ביאליק ובעריכת מ.ע. הרטום (1976), 'יד שד"ל' בעריכת יצחק חיים קסטיליוני (1895), 'ילקוט שד"ל' בעריכת בנימין קלאר (בהוצאת שוקן, 1948), 'יסודי תורה ועוד מאמרים', מהדורת א.ז. אשכולי (בהוצאת מוסד הרב קוק, 1947), 'איגרות אל מ.ה. לעטעריס', בעריכת ישראל זמורה, (1943), ובוודאי שישנם עוד קבצים נוספים  שנעלמו מעיני.

חלק מהחוברות שבות אל אותם מאמרים ואיגרות, חלקן מדגישות את עמדותיו של שד"ל, בנושאים השונים שעל הפרק, והדבר מחייב אותנו לשוב לרגע אל צורת הפצת עמדותיו של שד"ל בתקופתו, וגם לאחריה.

שד"ל היה, כאמור, מורה בבית המדרש לרבנים בפאדובה, ושם לימד בעיקר שני נושאים: תורה ומחשבת ישראל. את פירושו לתורה לא הדפיס שד"ל, בעיקר בגלל חסרון כיס. הוא פירסם בחייו רק חלק קטן מפירושיו בספרו 'המשתדל' בשנת 1847. בניו ותלמידיו הוציאו לאור, אחרי מותו, את הפירוש לתורה (+התרגום לאיטלקית), כרך אחרי כרך, בשנים 1872 עד 1876. אנחנו אספנו את כתבי היד של תלמידיו, שבעה או שמונה מהם, ביניהם גם של האחים יעקב ויצחק פארדו, והוצאנו מהדורה נוספת, במלאת 150 שנה למותו (2015). את פירושו לישעיהו הדפיס שד"ל בעצמו, אך עקב חסרון כיס, הוא הודפס קונטרס (Fascicolo) אחרי קונטרס, כאשר בכל פעם שנמכרו מספר מספיק של עותקים, שילם שד"ל להוצאה עבור הקונטרס הבא. כך שהקונטרס השביעי (והאחרון) הודפס רק לאחר מותו. (ראו באריכות, במבוא לישעיהו במהדורה שלנו). גם פירושיו לירמיהו, יחזקאל, איוב, משלי וקהלת, הודפסו בעיקר לאחר מותו.

גם לגבי שיעוריו במחשבת ישראל המצב איננו שונה מעיקרו: שד"ל לא זכה להוציא לאור בעצמו את "יסודי תורה", האבן הראשה בתפישתו המוסרית והדתית, שבה הוא חזר והדגיש כל הזמן את העמדה שהיהדות כולה עומדת על שני יסודות: יסוד החמלה ויסוד ההשגחה. ובשפתו- "רַחֵם- וּגְמוּל שָׁמַיִם".

דברי הגות אלה, שהוא עצמו כינה "מבחר פרי יגיעי", הודפסו לראשונה (1880) על ידי אייזיק גראבער בחוברת קטנה. ואז בשנת 1913, יצא החיבור במהדורה נאה, בוורשה, בכרך הראשון של החיבורים המקובצים של שד"ל, בשם "מחקרי היהדות". ומאז, חוזרים ומודפסים הדברים בחלק גדול מהחוברות שאותן הזכרתי קודם. וגם בכתביו הם חוזרים ומודגשים חזור והדגש.

אם כך, כיצד השתתף שד"ל בדיונים של חכמי הדור? כיצד הביע את דעתו בנושאים שעל הפרק? 

ראשית, הוא הוציא ספרים, כתובים ברובם בעברית, שהודפסו על ידי בתי הדפוס של המחצית הראשונה של המאה ה־19. כ־30 ספרים, בנושאי היסטוריה, דקדוק עברי, שירה, נוסחי תפילה, ועוד.

שנית, הוא שיגר מכתבים ואיגרות בקצב מהיר מאד, לחכמי הדור, וגם נתן אחר כך פומבי למכתבים האלה.

ושלישית – הוא פרסם בעיתוני התקופה, מספר רב של מאמרים, הגיגים, וגם התייחסות לנושאים שעל הפרק: הרפורמה, תגליות הארכאולוגיה, חקירות בשפות עתיקות, ואפילו מתימטיקה וגאומטריה. למעלה משלוש מאות מאמרים הוא כתב, בכל כתבי העת של התקופה, ביניהם הידועים והחשובים בזמנו, כמו ביכורי העיתים, המגיד, כרם חמד ואוצר נחמד.

'מחקרי היהדות' יצא לאור בוורשה בשנת 1913, בדפוס "הצפירה" ברחוב פאנסקה 40, בשני כרכים. בכרך הראשון, שלושה שערים: 'יסודי התורה', 'תורה נדרשת' ('כולל דרישות וחקירות על אמיתת תורת משה, ובראשו חקירות פילוסופיות על חכמת ההיגיון, כתבתיו אני, שד"ל, בשנת תקע"ה [1815] ולא השלמתי'), וגם ויכוח על חכמת הקבלה ('מלאכת שד"ל בימי נעוריו [1826], עם קצת נוספות אשר הוסיף בה אחר ימים ושנים').

הכרך השני של "מחקרי היהדות" מחולק אף הוא לשלושה שערים: התורה שבכתב (האמונה בתורת משה; ספר ישעיה; קדמות ספר איוב; זמן חיבורם של אחדים ממזמורי תהלים; דברי קהלת; הכתב העברי; על המילה; גירוש נשים נכריות), התורה שבעל פה (הסופרים הצדוקים והקראים; בית הלל ובית שמאי; כתיבת המשנה והרמב"ם), התורה והפילוסופיה. (רש"י וראב"ע; נגד שפינוזה; צלם אלהים; על הקבלה; תמצית דעותיו).

חלק מהמאמרים האלה כבר ערכנו והוצאנו לדפוס, ולא היה טעם להדפיסם מחדש. ('על החמלה וההשגחה', המבוססת על 'יסודי תורה', 'הויכוח' על חכמת הקבלה, פירוש למגילת קהלת), ולכן ביקשנו שם אחר, שונה מ"מחקרי היהדות". האסופות השונות השתמשו- כאמור- כמעט בכל שם אפשרי לקבצים השונים, וכך הגענו ל"מאמרי שד"ל".

והוספנו כנספח מספר מאמרים נוספים, שפורסמו מעל במות שונות, וסברנו שהם חשובים להשלמת השקפת עולמו של שד"ל.

חלק מהמאמרים הם בבואה לדיונים המתנהלים בין חכמי דורו: למשל: האם את ישעיהו ניבאו שניים או רק אחד; מה היא ההיסטוריה של כתב היד העברי; על המצווה למול את הבנים; על מועד חיבורם של מזמורי תהלים; ההתייחסות לשפינוזה, שכתביו הולכים וקונים שביתה גם בין צעירי ישראל; ועוד ועוד. אך חלקם הוא פרי ההתבוננות של שד"ל בינו לבין עצמו, ויצירת הגדרות חדשות בנושאי אמונה, טעמי המצוות, על היחס שבין אמונה לבין פילוסופיה, וכן דעתו על ר' יהודה הלוי, הרמב"ם, ר' אברהם אבן עזרא, על היחס אל הקבלה, ועוד נושאים רבים שאותם חקר שד"ל, והגיע בהם למסקנות משל עצמו.

מחקרים רבים נכתבו על השקפת עולמו של שד"ל. יש הטוענים שהוא 'על גבול הרפורמה', אף שהוא עצמו תקף אותה קשות, והיה מתחלחל לקרוא זאת. הוא עצמו תאר את השקפתו בכינוי 'הדרך הממוצעת'. כאן המקום להוקיר תודה לד"ר אפרים חמיאל, שספריו 'הדרך הממוצעת' ו'האמת הכפולה' עוסקים בתפישותיו של שד"ל, ואשר הסכים לכתוב מבוא לכל אחד ממאמרי שד"ל. המבוא מסכם בקצרה את המאמר, ונותן את הרקע לכל אחד מהנושאים שעל סדר יומו של שד"ל, שבמידה רבה נותרו גם על סדר היום שלנו.

כחוט השני עוברת בכל דבריו של שד"ל האמירה על כך שהיהדות נשענת על שני אדנים: על החמלה ועל ההשגחה. וכפי שסיכם שד"ל במאמרו 'מהות היהדות':

"החמלה, שעליה ממליצה היהדות, חלה על כל העולם. היא מכוונת, כחמלת ה', לכל יצוריו. שום גזע איננו מחוץ לחוק. כי כל בני אנוש לפי מה שמורה היהדות הם אחים, הם בנים לאב אחד, וכולם נבראו בצלם אלהים".

יונתן בשיא

מעלה גלבוע

תשרי תשפ"ד